התינוק שעיניו נפגעו והתפילין של אביו – סיפור, פרשת כי תשא

סיפור

למשפחה יהודית מברוקלין שבניו-יורק נולד בן בכור. ישב האב ליד מיטת היולדת ושניהם היו מאושרים ושמחים, כשלפתע נכנסה האחות לחדר ושאלה: "אתה מר ג'ורג' לונדברג?" "כן, זה אני" – השיב האב.

"בא איתי בבקשה" אמרה האחות והוליכה אותו במהירות לחדר התינוקות. כשהתקרבו לחדר שמע צרחות של תינוק, הוא עדין לא קלט שזהו בנו הבוכה. כשהתקרב, ראה את צוות הרפואי מקיף את התינוק. אחד הרופאים פנה אליו: "מר לונדברג, אני מצטער להודיע לך שקרה אסון לתינוק שלך". "מה קרה??" שאל בחרדה כשהוא מודאג ומבוהל.

"אחרי הלידה אנו נוהגים לטפטף טיפות עיניים לעיני התינוק כדי להגן עליו מפני זיהומים, ולמרבה הצער, האחות טעתה וטיפטפה לעיניו חומר אחר חזק שפגע פגיעה קשה בעיני התינוק. אנו חוששים מאוד. וסביר להניח שהוא יהיה עיוור ולא יוכל לראות".

האב הרגיש שעולמו חרב עליו. בבת אחת נפל ממרומי האושר והשמחה למציאות עצובה וכואבת, שבה התינוק נעשה עיוור בגלל טעות של אחות. "לא... לא... זה לא יכול להיות" מלמל, ואחר כך צעק אל הרופאים: "עשו כל מה שאתם יכולים! הצילו את העיניים של התינוק שלי!". "אנו נעשה הכל, אבל אל תתלה תקוות שווא", אמר הרופא בצער. וחזרו לביתם עם התינוק עיוור.

ברית המילה נערכה בטקס צנוע, ושמו של התינוק נקרא דניאל. הם פנו לעשרות רופאים ומומחים וכולם אמרו כי עיני התינוק נפגעו ללא תקנה וכי אין סיכוי שיוכל לראות אי פעם. באותו הזמן עקבו כלי התקשורת האמריקאית אחר האסון והענין הגיע עד בית המשפט.

לדניאל מלאו שנה ושלושה חודשים, הוא התפתח יפה וכבר ידע למלמל 'אבא' 'אמא' אבל לא ראה מאומה. יום אחד הם שמעו על מומחה עיניים בעל שם עולמי, יהודי שומר תורה ומצוות, בשם דוקטור הורנבלס, והחליטו לנסות ולבקר אצלו. הרופא עיין בכל הבדיקות ואף בדק את התינוק באופן יסודי וממושך ולבסוף אמר: "יש עכשיו טיפול חדשני בתרופות חזקות, אך הסיכויים במקרה כזה הם מועטים. אם אתם מוכנים לקבל את הסיכונים שבטיפול אף על פי שהסיכויים מעטים אהיה מוכן לבצעם". ההורים הסכימו.

"אם אחרי שלושה חודשים לא יראה שיפור, תצטרכו להשלים עם העובדה שדניאל יהיה עיוור ולעולם לא יוכל לראות", אמר הרופא.

החודשים הבאים היו קשים ומתוחים וההורים תלו תקוות רבות בטיפול. הם סבלו באהבה את כל הקשיים של הטיפול ובלבד שהטיפול יביא מזור לעיני תינוקם האהוב. אולם, למרבה הצער לא היו בפי הרופא בשורות טובות בתום הטיפול.

באותו זמן עבד ג'ורג כמורה לאנגלית בבית ספר בברוקלין. האכזבה הגדולה מכשלון הטיפול לא אפשרה לו לעבוד וביקש חופשה מהנהלת המוסד, וכשהתאושש חזר לעבודתו. בהגיעו לבית הספר, פגש במסדרון את הרב טננבוים מצוות הישיבה.

לא ראינו אותך לאחרונה, הכל בסדר שאל הרב? ג'ורג' סיפר לרב בקצרה את כל מה שקרה. הסיפור נגע ללבו ושאל אותו, "לאדמו"ר כבר כתבת?" "לא, איך האדמו"ר יוכל לעזור במקום שטובי הרופאים לא הצליחו?" שאל בתמיהה.

"הרופאים פועלים בתוך מסגרת חוקי הטבע, אבל צדיק קשור עם הקב"ה בצורה שהיא למעלה מהטבע, ויכול לחולל נס". הסביר הרב. "טוב, אכתוב מכתב לאדמו"ר", השיב ג'ורג'.

למחרת כשהגיע לעבודה, מסר לידי הרב טננבוים מכתב שבו פרטו את כל מה שעבר על תינוקם. אך הרב אמר לו שכדי לזכות בברכתו של האדמו"ר כדאי שתקבל על עצמך 'קבלה' שלא קיימת עד עכשיו. לאחר היסוסים ולבטים החליט ג'ורג לקבל על עצמו להניח תפילין מדי יום. כעבור יומים התקשר הרב לביתו ובישר לו בהתרגשות על תשובתו של האדמו"ר:

"אבל תקפיד לקיים את חלקך "בעיסקה" ולהניח תפילין בכל יום". עברו מספר ימים, וערב אחד כשחזר מעבודתו, סיפרה לו אשתו כי כמה פעמים במשך היום היה נדמה לה שהתינוק מגיב על הדלקת אור וכל מיני מראות אחרים בחדר. למחרת שוב אמרה לו אשתו כי היא בטוחה שהתינוק רואה משהו. הם קבעו תור לדוקטור הורנבלס והגיעו עם התינוק. לאחר הבדיקה שאל הרופא: "האם התינוק קיבל טיפול מרופא אחר בזמן האחרון?" "לא" השיבו. וסיפרו לרופא על ברכתו של האדמו"ר. "אם האדמו"ר נתן ברכה, הכל אפשרי", השיב הרופא.

התינוק עבר טיפולים מיוחדים לחיזוק הראיה ואט אט החל לראות. בגיל שבע שנים עבר ניתוח בעיניו ואז נעשה ילד שרואה כמו כל ילד אחר. (אמונה שלמה)