מנין שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה? – פרשת וירא

וירא אליו ה' באלוני ממרא...וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל (יח א-ב)

כתב מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: אמרו חז"ל (שבת קכז.): "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, שנאמר: "אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך".

ושאלו המפרשים: מנין לנו שהכנסת אורחים יותר חשובה מהקבלת פני שכינה, שמא שניהם שקולים?

וביאר הגר"א מוילנא על פי מה שאמרו (יומא נג.): תלמיד הנפטר מלפני רבו, לא יחזיר פניו וילך, אלא מצדד פניו כלפי רבו והולך, וכן כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, כשהם נפטרים לא היו מחזירים פניהם והולכים אלא מצדדים פניהם כלפי הקודש והולכים,

וכן מצינו ברבי אליעזר בן פדת כשהיה נפטר מלפני רבו רבי יוחנן, היה צועד והולך לאחריו, וכן רבא שהיה נפטר מלפני רב יוסף רבו היה צועד לאחריו, והנה כשבאו שלושת האנשים לפני אברהם, וביקש מה' יתברך שימתין עד שיקבל את האורחים, היה לו לצעוד אחורנית ופניו כלפי השכינה, אך אין זה דרך ארץ לקבל אורחים באופן כזה, שאחוריו יהיו כלפי פניהם, ולכן נאלץ להסב פניו כלפי האורחים כדי לקבלם כראוי בסבר פנים יפות, שנאמר: "וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל", והחזיר את פניו מנגד פני השכינה, ומזה מוכח שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. (ענף עץ אבות פ"א מש"ה)