סיפור: מלווה מלכה בכבוד – מגש הפיצה שהגיע במוצאי שבת

בעל המעשה מספר: מצבי הבריאותי היה דחוף מאוד להתחיל בדיאטה, אך הענין נדחה מיום ליום עד שבמוצאי שבת אחד התעקשה זוגתי שעכשיו מתחילים בדיאטה, 'נתחיל בדיאטה אחרי מלוה מלכה!' אבל זוגתי היתה נחושה כי אפשר להסתפק במשהו קל למלוה מלכה וכי חייבים לשמור על הבריאות.

עקרונית הסכמתי איתה אבל בכל זאת ידוע המעשה כי אימו של הגר"א מוילנא היתה צמה משבת לשבת עד ששמעה מבנה עד כמה חשובה סעודת מלוה מלכה ומאז היתה מתחילה בצום רק אחרי סעודת מלוה מלכה, אבל היה לי קשה להסביר ברגעים אלו לזוגתי את חשיבותה של סעודת מלוה מלכה...

בשעה שתיים עשרה וחצי בלילה ירדתי עם שקית אשפה לכיון ה'צפרדע' העירונית ורכב נעצר לידי, היה זה מכר שעבר לגור בשכונה אחרת וזמן רב לא התראינו, אחרי שלום חם ולבבי שלף מגש של פיצה מתיק חימום והציע לי לקחתו עבור סעודת מלוה מלכה, ניסיתי לסרב אך הוא התעקש, אמרתי לו – מקסימום אוכל שני משולשים. בתגובה אמר: 'קח את המגש ותקפיא את השאר.

עליתי הביתה עם מגש חם ומהביל, אשתי הסתכלה בתימהון על המגש ושאלה למקורו. הסברתי לה כי לא הותיר בידי ידידי ברירה ואם תרצי נקפיא את המגש לילדים להמשך השבוע, מיד אמרה: 'היות ומעולם לא קרה לנו דבר כזה, ודוקא השבוע כשהחלטתי שלא לסעוד סעודת 'מלוה מלכה', ה' שלח מגש חם, נראה כי משמים מבקשים מאיתנו לשמור על סעודת מלוה מלכה בכבוד, ונתחיל את הדיאטה מיום ראשון עד שבת...' כנראה שזה היה הפיצה הכי טעימה שאכלנו אי פעם ולו מחמת דבר ההשגחה שהיה במגש הזה...

מאז כבר חלפו חודשים רבים ועל סעודת מלוה-מלכה אנו לא מדלגים.

לפני כשבועיים יצא לי שוב להיפגש עם השכן וסיפרתי לו את יד ההשגחה שהיה עם הפיצה שהביא, הוא התרגש וסיפר כי הוא עובד בחנות פיצה ומפעם לפעם אם נשאר מגש או שניים הוא מקפיץ לחברים שתמיד ערים ושמחים לקבל פיצה חמה בשעה מאוחרת, והנה באותו מוצאי שבת אף אחד לא ענה לפלאפונים ולכן הגיע לרחוב כדי לראות אם אחד השכנים יסכים לקבל את המגש ולא מצא איש, וכשראה אותי שמח לתת לי...

תיכף אחרי שמסר לי את המגש החלו כולם לחזור אליו לפלאפון אך כבר היה מאוחר והמגש נמסר למישהו אחר שמשמים רצו לעודדו לשמור את סעודת מלוה-מלכה. (האמנתי ואזמרה)