סיפור: "מה' יצא הדבר" – השידוך של אביבה

אביבה מספרת: הייתי הכי עשירה בכיתה, היו לי המון חברות והכי מאושרת. עד היום אין לי מושג באילו עסקים אבי עסק, אני זוכרת שאמא התחננה אליו שיעשה רק ביושר, כי היא לא עומדת במתח, ואבא צחק על תמימותה.

'רק שלא תהיי לי דוסית', אמר אבא כשדיברה על מונחים של צדק ויושר. 'רק לא זה' דוסית... מאוחר יותר הבנתי למה אבא מתכוון. הבנתי שאמא היתה מעוניינת להכיר יותר את הדוסים', אלו היהודים שומרי השבת, כמו לוין מקצה השכונה וחכם מהרחוב שליד משפחות עדינות וצנועות, אבל היא פוחדת.

כך התנהלו חיי, עד שאמא חלתה, בבית החולים נתנו לה רק טיפול תומך, ואבא רתח מזעם. 'היא הולכת למות, אתם לא מבנים? היא אישה טובה, תעשו משהו'. 'רופאים הם רק בני אדם' לחשה לו אמא, 'רק הקב"ה יכול לרפאות אותי'. בפעם הראשונה ראיתי את אבא מרכין ראש.

אמא עזבה אותנו, בבת אחת הפך הבית להיות חשוך. אבא דאג למבשלת ומנקה, הוא רשם אותי לחוגים יוקרתיים אחר הצהרים, כך שהייתי עמוסה מבוקר עד לילה, אבל היה לי ריק שומם וחשוך. ביום אחד מצאתי את עצמי מתדפקת על הדלת של משפחת לוין. ידעתי שאמא עומדת מאחוריי, ואני עומדת לעשות מה שלה לא היה לי אומץ. 'אני רוצה לשמור שבת, איפה אפשר ללמוד על זה?' שאלתי את האישה בנעימה. היום אני מבינה את ההלם שתקף אותה. היא התעשתה מהר מאוד, אחר כך הכניסה אותי במאור פנים לביתה הפשוט והגישה לי שתיה, היא הזכירה לי את אמא.

היא הקשיבה לי, ואמרה שיש בהחלט לאן לשלוח אותי, וחוץ מזה, הבית שלה פתוח בשבילי לכל שאלה, כשציינתי לה את שמי, היא קפאה על מקומה. 'את הבת של רפי כהן?' הנהנתי. הפחד הבהב בעיניה. 'אם לא איכפת לך, שאבא שלך לא ידע שאני קשורה ל...'

'לזה שאני רוצה לשמור שבת? אין בעיה, הוא לא ידע לעולם, ואת יכולה לסמוך עלי הנה מספר הסלולארי, היא השפילה עיניים, אני מצטערת שלא תוכלי לבוא אלי בגלוי, יש לי ילדים, ואני חוששת... אבל אנחנו ניפגש בדרכים אחרות היא לחצה את ידי בחום, ואמרה, את נערה אמיצה!' לימים ידעתי עד כמה צדקה גב' לוין.

'אבל מי הביא אותך לכל המרצים ב'ערכים', הא? מי שלח אותך לשבת שלהם? אני חייב לטפל באיש הזה'. אבא שלי השתולל מזעם, כששמע על הכיוון החדש שלי. 'זו היתה אמא'... אמרתי. ידעתי שלאמא – אבא כבר לא יכול להזיק. אבא האמין, ואני ידעתי שבאמת אמא שלחה אותי אל השבת, אל התורה ואל האור. במחשבה מפוכחת יכולתי לומר, שבעצם אבא – דוקא הוא שלח אותי אליהם. אבא הראה לי את החיים בלי יראת אלוקים, החיים בלי התורה, ואני לא רציתי את החיים האלו, חיפשתי משהו אחר, ומצאתי.

הייתי עיקשת, את העקשנות לקחתי מאבא... 'את שומעת, אביבה, הבית הוא שלי, כאן חיים לפי הכללים שלי, ואת לא הולכת להיות 'דוסית', כך אמר לי אבא בין לבין. המילים שלו הרגיעו אותי. לא היו לי תוכניות לגור בווילה ברחובות לעד.

הייתי יוצאת למדרשיה בבני ברק וחוזרת בערב. היו לי קשרים עם המורות, היו לי חברות, הרבנית ט. לקחה עלי אפוטרופסות מזעם, וגם גב' לוין הייתה עמי בקשר. שמחתי שאבא עסוק.

וביום אחד הוצע לי שידוך. הייתי באושר. היה זה שידוך שבחלומות הכי ורודים לא הייתי מגיעה אליו. רונן מאיר, בן ישיבה עדין שתורתו אומנותו, וגם הוא עבר מסלול דומה לשלי. היה רק שינוי אחד – כל המשפחה אתו. יש לו משפחה חמה ותומכת, שרצתה לראות אותו מקים בית של תורה. הרב נתן את ברכתו. הרבנית ט. בכתה איתי מרוב אושר, ומה שנשאר זה רק לסגור את השידוך ולהתחיל חיים של אושר ושמחה. יצאתי לווילה בהתרגשות, רוצה לבשר לאבא על אירוסיי הקרובים. כמה תמימה הייתי... 'מי החתן?' 'רונן מאיר'. 'ומה הוא עושה, אה?' לא עניתי, קור זחל בעצמותיי. 'הוא בן ישיבה?' שאג אבא, 'תגידי את האמת'. הנהנתי. בפעם הראשונה בחיי ראיתי אש משתוללת בעיניים של אבא. כלומר, זו לא הייתה הפעם הראשונה ממש, אבל בפעם הזו היתה האש מטווחת אליי, בתו היחידה.

'השידוך הזה לא יהיה, את שומעת? אני לא אתן לחתונה הזו להתקיים, ויש לי הרבה דרכים, את יודעת'... ברחתי מהבית, וידעתי שאני צריכה עזרה. התקשרתי לגב' לוין, היא נתנה לי את המספר של אחד הרבנים החשובים. התיישבתי על ספסל מרוחק מהבית והתקשרתי, כששמעתי את קולו של הרב, פרצתי בבכי. הייתי זקוקה לדקות ארוכות כדי להתאושש. ולהסביר את עצמי. הרב שתק. ולרגע חשבתי שהוא קרס. אבל לא, אמר לי הרב 'את השאלה שלך אני מפנה לגדול הדור בדחיפות'. נסעתי לבית הרבנית ט. ושם ציפינו לתשובה. כעבור שעתיים התקבלה התשובה, וכשהרבנית ט. שמעה את התשובה. פניה האירו, חיבקה אותי ואמרה: 'מזל טוב, את כלה'.

'זה באמת???' 'אבל אנחנו בסכנה תקשיבי עד הסוף, יקירה, הרב הורה לסגור את השידוך בסתר, ושלא תדברי עם אביך שבוע'. היו לי הרבה שאלות, מה פירוש בסתר? ומה זאת אומרת לא לדבר עם אבא שבוע? לא לדבר בכלל, או רק לא לספר על השידוך? ומה יקרה אחרי שבוע, אה? ובכלל, איך נתחתן, הרי לא נוכל לחיות בסתר לעד? זו היתה ההזדמנות שלי לשמוע אמונת חכמים מהי. בדיוק מה שאומר הרב, אפילו אמר לך על שמאל שהוא ימין או הפוך.

עוד באותו לילה ערכנו את ה'וורט' בקול דממה. ונתתי לאבי להבין שיש לי כמה קורסים לסיים וכמה מבחנים לעבור, כך שלא יהיה לי זמן לנשום חיכתי לסיום השבוע, הייתי בטוחה שמשהו עומד לקרות. לא יכול להיות אחרת. הרב אמר שבוע, והשבוע מאחורינו.

ליל שלישי. בבית משפחת מאיר שמחה מאופקת. 'אבא, בא ניסע לכותל', מבקש רונן, יש לי הרבה על מה להתפלל'. 'רעיון נפלא, כנס לרכב, אנחנו נוסעים'. הם מגיעים, ושוקעים בתפילה איש איש ותחנוניו. אחר כך חזרו בלב קל לרכב. בדרך הם שומעים שיעורי תורה. הרכב עושה את דרכו בחשיכה וקרוב לשער הגיא, סמוך ליישוב שורש, הם מגלים רכב חונה, ובן אדם בגיל העמידה שוכב מתחתיו, אבא של רונן החליט לעצור, יהודי במצוקה.

'מה העניינים, חבר?' 'לא יודע, זה רכב חדש, והוא לא זז, כבר שעתיים אני ככה, על הכביש, ואני לא מוכן לעזוב אותו אפילו לרגע, שמא ייגנב, וגם אני לא תופס שום גרר'. רונן חושב שהאיש מיובש, כנראה אין עליו שתיה. הוא מוציא שתיה חמה מהתרמוס וכוס, האיש לוגם קפה, ואבא של רונן נשכב במקומו. מהר מאוד הוא מאתר את הבעיה ומזדקף, 'הרכב בסדר, אדוני, סע לשלום'. אבל האיש לא נוסע, הוא מביט מבולבל באב ובבן, וקולו מצטרד. 'אני מוכרח לומר לכם את האמת, אני שונא דוסים, שונא שונא!!! אבל אתם משהו אחר, שעתיים אני ככה שוכב ואף אחד לא עצר לי... אתם אנשים נפלאים'. הם לוחצים ידיים, והאיש מוסיף: 'יש לי בת שרצתה לסגור שידוך עם דוס, ואני לא נתתי לה'. האוויר מתחשמל. 'איך קוראים לה?' 'אביבה כהן'. למה, מה קרה? למה אתם עומדים ככה המומים?'

'שמי רונן מאיר'. רפי כהן מחבק את החתן שלו חיבוק אמיץ, עד שרונן אינו נושם כמעט. אחר כך הוא התקשר לבתו 'אביבה?' השאגה שלו מגיעה כמעט עד שער הגיא, 'לכי חפשי לך איזו מגדניה שעוד פתוחה ותקני בורקס, רוגלך, עוגות, כל מה שצריך, ובואי מהר לבית ברחובות, אבל מהר'.

... ככה עמדתי נטועה כשהסלולארי ביד מול הקול השופע של אבא, קול שלא הכרתי. 'אנחנו סוגרים את השידוך עם החתן הכי מיוחד בעולם, רונן מאיר, או אני מזמין אותך ל... איך אומרים אצלכם? 'וורט' שלך, והוא יהיה בבית ברחובות. מה, לא מגיע לי קצת נחת, אביבה?'

עוד ישמע בערי יהודה... בדיוק שבוע אחרי. בדיוק כדברי הרב. (האמנתי ואזמרה)