סיפור: ממצווה לעולם לא מפסידים – ההלוואה ושקית הכסף שנזרקה לאשפה

ממצווה לעולם לא מפסידים

הרב נטע- שלמה זילבער מהעיר מונסי שבנוי יורק, סיפר סיפור הממחיש את גודל שכר המצוות. וכך סיפר: אחד התושבים החרדים ב'מונסי' ניגש לחבירו, וביקש ממנו הלואה גדולה, הוא סיפר שמדי כמה חודשים הוא נוסע לסין כדי להזמין סחורה עבור העסק שלו, ותמיד הוא משלם במזומן, ומקבל מחיר מוזל מאוד. מחירה של הסחורה שרוכש בסין מגיע כל פעם לכמה רבבות דולרים, וגם הפעם הוא זקוק היה לסכום כזה, אבל בשל מצבו הכספי הדחוק, לא היה בכיסו הפעם פרוטה לפרטה.

ביקש מחבירו הנאמן שילווה לו את הסכום הנחוץ. החבר, שהכיר בו ובנאמנותו וידע שאפשר לסמוך עליו במאת האחוזים, לא ראה בכך כל בעיה, ואף גילה לסוחר שבשנתיים האחרונות צבר סכום כסף גדול לחתונת בתו ועתה אין לו צורך בהם.

את סכום הכסף הסתיר האיש במרתף ביתו ולא גילה על כך לאף אחד, אפילו לא לאשתו, הוא ירד עם חבירו הסוחר אל המרתף, ניגש אל הפינה שבה החביא את הכסף, בהגיעו לשם, נפלטה מפיו זעקת שבר. השקית איננה! והמשיך לחפש בכל החורים והסדקים, אבל לשווא! הכסף לא נמצא. עלה לבית ושאל את אשתו האם מישהו היה במרתף בזמן האחרון. אשתו שלא הבינה מדוע בעלה מבוהל כל כך, השיבה כמסיחה לפי תומה היתה לי השבוע עוזרת והחלטנו להתחיל לנקות את הבית לקראת חג הפסח (האירוע היה בחודש אדר). החלטנו שהמקום הראשון הזקוק לניקיון הוא המרתף ואכן החילונו לנקות את כל השטח, ואף פינינו את כל השקיות הישנות, וכל החפצים שאין בהם תועלת.

"ולאן השלכתם את הכל?" שאל הבעל המבוהל "מה פירוש לאן? לפח האשפה!" משיבה האישה, שעדין אינה מבינה על מה הבהלה הגדולה.

בשומעו זאת, רץ הבעל במהירות אל ביתן האשפה ולשמחתו הוא רואה שהשקיות עדיין שם. לאחר שחיטט בין שקיות האשפה, איתר את השקית עם הכסף.

היה זה ביום רביעי. האישה ניקתה ביום שני, והמשאיות של איסוף האשפה ב'מונסי', אוספות את האשפה ביום חמישי!

ברגע זה עמד בעל הבית נדהם ומשתאה לנפשו לראות את הנס הגדול שעשה עימו הקב"ה ואת השכר העצום ששילם לו על רצונו לקיים מצות הלוואה. שהרי רק בשל הסכמתו לקיים את המצוה באופן מיידי, הוא מצא את הכסף. ממצוה לא מפסידים, לבד מהשכר הרוחני שיהיה לעושי המצוות, ממתין להם גם שכר המשולם בדרך כלל כבר בעולם הזה. (האמנתי כי אדבר)