סיפור: "שלח לחמך על פני המים" – רבי יצחק אור שרגא וראש השודדים

והנה אורחת ישמעאלים (לז כה)

מעשה בצדיק רבי יצחק אור שרגא זצוק"ל, דור חמישי למקובל האלקי מולא אור שרגא זצוק"ל בעיר יזד בפרס.

באחד הלילות, כאשר רבינו היה שקוע בלימודו שמע נקישות חזקות על דלת ביתו, התקרב הרב לראות מי הוא אותו אדם בשעה כה מאוחרת שבא לביתו לבקש עזרה.והנה כאשר פתח את דלת ביתו נתגלה לפניו אדם גבוה מגושם ומפחיד מאוד, רבינו הכניסו לביתו וכיבדו בכבוד רב, במאכל ומשקה לאחר מכן האורח פנה לרב ואמר: "בבקשה מכבוד הרב, אנא תעזור לי! אני הייתי אסור כמה שנים בבית הסוהר וכעת ברחתי מהמאסר, והראיה שאפילו אין לי נעליים ברגלי, לכן אנא תחוס עלי ותתן לי כסף לקנות נעליים ובעז"ה אני אזכור לכבודו את הטובה הזאת שעשית עימי לשנים רבות. ובאחד הימים יכול להיות שמצבי ישתפר ואחזיר לכבודו את הכסף".

כששמע רבי יצחק את דבריו, ריחם עליו ונתן לו את הפרוטות האחרונות שהיו עימו, האורח הודה לרבי יצחק בכל לב על החסד שעשה עימו, ונפרד ממנו לשלום.

לאחר שנים, יצא רבינו עם שיירה לנסוע מעיר לעיר, וכידוע שבאותם זמנים היו יוצאים קבוצות מאורגנות ורוכבים על חמורים מחמת פחד השודדים, שהיו לפעמים מתנפלים עליהם באמצע הדרך. קבוצות אשר פגעו בהם חבורות שודדים אלו, היו שודדים את כל כספם ואת כל הסחורה שעימם. ולפעמים היו בסכנת חיים. גם בשיירה של רבי יצחק באמצע הדרך התנפלו עליהם שודדים, וכל הקבוצה היו בפחד.

והנה כשאחד מהקבוצה צעק בקול "מולא (חכם) יצחק אור שרגא, עננו! תעשה משהו, תתפלל שנינצל". השתיקו הרב כדי שלא ישמעו שהוא הרב שלהם וחס ושלום יהרגו או יענו אותו ביסורים קשים. אך כאשר שמע ראש השודדים את שמו של מולא יצחק, קפץ ושאל בסקרנות: "מי זה כאן מולא יצחק שקראתם לו?" רבינו פחד מאוד ואמר לו: "אני הוא"! והנה לפתע בא לקראתו ראש השודדים בהכנעה ושאלו: "האם הרב מכיר אותי?" ענה לו הרב: "לא". אמר לו: "אני שבאתי אליך לפני מספר שנים באמצע הלילה ונתת לי כסף לקנות נעלים, וכבדתני בכבוד גדול במאכל ומשקה". מיד ראש השודדים נתן פקודה לכל חבריו, דבר ראשון שלא לנגוע ברב ובכל החבורה חס ושלום לרעה, אלא ההיפך, נתן פקודה שהשודדים ילוו את השיירה עד מקומם לשלום ולשמור עליהם מכל נזק של שודדים אחרים בדרך. ולא זו בלבד, אלא ירד ראש השודדים ונישק לראשו של רבינו, ואמר לו: "אתה הצלת אותי בזמנו ואני חייב לך את כל חיי". ולאחר מכן נפרד מרבינו בידידות ובאהבה. לומדים מכאן "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו" (עונג לשולחן שבת)