הלכות נטילת ידיים: פת הבאה בכיסנין, דבר שטיבולו במשקה וכפפות

הלכות "נטילת ידיים" משו"ע ומפסקי מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל

א. הקובע סעודה על פת הבאה בכיסנין

הקובע סעודתו על פת הבאה בכיסנין משיעור 162 גרם הרי זה חייב ליטול ידיו בלי ברכה, ואם אוכל שיעור של 216 גרם נוטל ידיו בברכה (ילקו"י ברכות מהדורת תשפה עמ' ק).

ב. ברכה על משקה בתוך אכילת פת הבאה בכיסנין

האוכל פת הבאה בכיסנין בשיעור של 162 גרם לא יברך על משקה ששותה בתוך אכילתו, כיון שנחשב כמשקה הבא בתוך סעודה (שם).

ג. האוכל ענבים

מי שמתכוון לאכול יותר מכזית ענבים, אע"פ שכל עינב בפני עצמו פחות מכזית, חייב ליטול ידיו מדין דבר שטיבולו במשקה (שם עמ' קמד).

ד. פרי שטיבלו במי פירות

האוכל פרי או ירק שטיבלו אותו במי פירות כגון שסחטו עליו לימון, אינו צריך נטילת ידיים. ואם יש עליו גם מעט מים צריך ליטול ידיים (ילקו"י ברכות עמ' קס /חזו"ע עמ' לו).

ה. ירקות כבושים

האוכל ירקות כבושים כגון מלפפון או זית, צריך ליטול את ידיו, ואם אוכל פחות מכזית או שאינו נוגע בהם ישירות, יש להקל (ילקו"י תשפה עמ' קעה)

ו. פרי שנעשה לח מחמת אדים

האוכל פרי שנעשה לח מחמת האדים הנוצרים מהפרשי הטמפרטורות. אינו צריך ליטול את ידיו (מכשירין ב א).

ז. הנוגע במקומות המכוסים באמצע הסעודה

מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם, או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, צריך לחזור וליטול ידיו ולא יברך (שו"ע קסד /ילקו"י סי' קסד)

ח. נטילה עם כפפות ואכילה בסכין ומזלג

מי שנוטל ידיו ונותן עליהם כפפות אינו רשאי לברך על הנטילה, אבל אם עוטף את המאכל במפית חייב לברך (משנ"ב סק"ז). וכן האוכל 'טוסט' ע"י סכין ומזלג חייב בנטילה עם ברכה (משנ"ב ט).