התפילה שבקעה – הבחור מישיבת מיר שהחליף את חליפתו ביום הכיפורים

סיפור – התפילה שבקעה

מעשה שאירע בישיבת מיר בעת שהותה בשנחאי, בתקופת מלחמת העולם השנייה. היה זה בעיצומה של תפילת יום הכיפורים, היכל הישיבה היה מלא וגדוש בבני הישיבה, קול תשובה ותפילה מתנשא אל על לשמי מרום, כראוי ליום הקדוש והנורא, ובכיות נשמעו מדי פעם בפעם. לפתע קם אחד התלמידים עזב את ההיכל, וכעבור כמה דקות חזר למקומו, כשהוא לבוש במעיל הישן שהיה לו, במקום החליפה החדשה שהיה לבוש. שינוי מלבוש ביום כיפור? על מה ולמה? הסרת החליפה שנקנתה ליום הכיפורים והחלפתה בלבוש חול? הייתכן? גבות רבות הורמו בהשתוממות והשתאות על המחזה שהתגלה לעיניהם, שכן החליפה נקנתה עבור ימים אלו. על אף סקרנותם הגדולה בעיצומו של היום הקדוש, לא עלה על דעת שום אדם לשאלו לפשר הדבר הבלתי מוסבר, והם התאזרו בסבלנות עד תום התפילה במוצאי היום הקדוש.

מיד במוצאי יום הכיפורים פנו אליו ושאלהו מעשיו. תשובתו הייתה בהחלט מפתיעה ומעוררת השתאות: הרגשתי שהתפילה אינה שגורה בפי. לא הצלחתי בשום אופן לעורר בליבי את הכוונה כראוי ליום קדוש זה, ניסיתי בהרבה דרכים לעורר את עצמי, למדתי ספרי מוסר, התאמצתי להרהר בקדושת היום ובאימת הדין, אך הלב התקשה כמו אבן. שום התעוררות, שום רגש לא עלה בליבי. התבוננתי בפני הסובבים והנה כל חבריי המתפללים – חן קדושה נסוך על פניהם, ואפשר היה לראות בעליל את התרגשותם העצומה בשל היום הקדוש. ואילו – אני משל הייתי מחוץ למחנה, יוצא מן הכלל. ולא חדלתי מלשאול את נפשי: "למה נגרעתי? במה אני שונה מאחרים?"

"אולם מסיבה פלאית", ממשיך מיודענו את סיפורו, "נזכרתי בדבר המובא בספרים הקדושים, ששעטנז מעכב ומונע את התפילה מלהתקבל לפני ה', שכן השעטנז רומז לשתי מידות של מעלה המקטרגות על ישראל, וה' יתברך הפרידם, והלובש שעטנז מחבר אותם הכוחות ומערבב תפילתם של ישראל".

וכן אמרו: הלובש שעטנז בתפילתו סנדל-ו-פ-ן המלאך שקושר קשרים לקונו אינו מקבל תפילתו עם שאר התפילות, שנדמה לו כעובד עבודה זרה. והנה צצה לפתע מחשבה במוחי, שמא כל העניין קשור בחליפה החדשה שקניתי לכבוד החגים, אולי הפתרון באמת טמון בכך, ואומנם יש לציין כי בטרם לבשתי את החליפה החדשה מסרתי אותה לחייט, שיבדקנה מחשש שעטנז, והלה לאחר בדיקה הכשירה, אך חששתי שמא בכל זאת יש בה שעטנז.

לכן קמתי ועשיתי מעשה, עזבתי לרגע את ההיכל, החלפתי את החליפה החדשה במלבוש הישן שהבאתי עמי מליטא, וראה זה פלא! אור חדש זרח בלבי, פתאום נפתחו מעיינות הרגש והדמעות, שוב הייתה התפילה שגורה בפי, והלב, אשר היה כאבן, נמס לחלוטין מהתעוררות והתרגשות, כיאות ליום הדין הנורא והקדוש.

לאחר יום הכיפורים נמסרה החליפה לידי בודק מומחה לבדיקה חוזרת, והכן נמצאו בה סיבי שעטנז. מסתבר, שהחייט שבדק את החליפה והכשירה, לא היה בקי דיו בהתפתחות הטוויה בעולם, ולא העלה על דעתו שחוטי הפשתן יכולים להיות מוסתרים בתוך הצמר, מהם בלתי ניכרים מחמת קוטנם, וקשה לעמוד על מקומם, ומהם מעובדים בצורה מיוחדת, אשר קשה לזהות את נוכחותם, ועוד כהנה וכהנה". (פניני עין חמד)