"הן קרבו ימיך" – החידושי הרי"ם ואליהו הנביא בליל יום הכיפורים

הן קרבו ימיך

בליל יום הכיפורים היה נוהג הגאון הקדוש הרי"מ זצ"ל מגור, בעל "חידושי הרי"ם", ללמוד בחדרו משניות מסכת יומא לפני כמה ממקורביו. בשנה האחרונה לחייו נראו באמצע לימודו דמעות בעיניו, וכל מראה פניו השתנו. החסידים נבהלו. ואחד מהם, שהיה מקורב ביותר לצדיק, המתין עד שיצאו כל האנשים, ניגש לצדיק ושאלו לסיבת עצבותו. השיבו הצדיק: חוששני שח"ו לא אשלים את שנתי. החסיד הזדעזע והתחיל לבכות ואמר: למה יאמר רבנו כזאת?

בכל שנה – השיבו הצדיק – באים אלי בליל הכיפורים, אחר תפילת שמונה עשרה, אליהו הנביא עם עוד זקן, עוטה מעיל, ומדברים אתי כמה דברים בפנים מסבירות מאוד. כשבאו אלי הערב, אחר התפילה, ואמרתי להם שלום, החזירו לי בפנים זעופות מאוד. ה' ירחם.

באותה שנה, בט"ו בשבט, היה הצדיק בווארשא, והלך לבקר את ידידו הגאון הקדוש רבי ישעיה מפראפא. כשנפגשו, שמחו שניהם שמחה גדולה, ואחר זמן מה אמר לר' ישעיה שרצונו לדבר עמו דברי סתר. ציוה הרב לכל העומדים שם לצאת, ושניהם התבודדו יחד זמן רב. אחר כך נפרד הצדיק ממנו באהבה ובחיבה, וכל הנוכחים הבחינו פתאום שינוי גדול בפניו של ר' ישעיה וראו שעשתונותיו נבוכו מאוד. על שאלת אנשי ביתו לפשר הדבר לא רצה לענות, ואמר שהצדיק מגור דרש ממנו בתוקף שלא יגלה לשום אדם את אשר אמר לו.

כעבור שבועות אחדים נסתלק הצדיק, וכשהגיעה השמועה להרב ר' ישעיה בכה בכי תמרורים ואמר: עכשיו אני יכול לגלות לכם הסוד שאמר לי הרבי מגור. הוא אמר שבא אלי לקבל ממני ברכת פרידה מהעולם הזה, כי בעוד אי אלו שבועות יסתלק מהעולם. שאלתי אותו מנין לו זאת, ואמר לי כי היום בא אליו אליהו הנביא ואמר לו בדיוק זמן הסתלקותו, באיזה חודש ובאיזה יום ובאיזו שעה. (סיפורי חסידים)