"ואקחה פת לחם" – האורח נותן לבעל הבית, והלווה שאינו פורע כגוזל את הקב"ה

ואקחה פת לחם

שואלים למה כתוב ואקחה פת לחם – צ"ל ואתנה פת לחם. אלא אומרים חז"ל יותר ממה שבעל הבית נותן לאורח, האורח נותן לבעל הבית. כי הגשת עזרה וסעד לזולת, מעניקה אושר וסיפוק נפשי לנותן, נוסף לשכר הגשמי שזוכה לה.

אדם שקיבל הלואה ואינו משיבה, הוא דוגמא אופיינית וסמל לכפיות טובה, שהרי המלוה סייעו בשעת דחקו, הוא אינו מכיר לו תודה על כך, אלא משלם לו רעה תחת טובה, וכבר אמר שלמה המלך במשלי "משיב רעה תחת טובה, לא תמוש רעה מביתו". רח"ל.

אומרת המשנה, "הלווה מן האדם כלווה מן המקום ברוך הוא", כלומר שהוא נחשב כגוזל את הקב"ה, משום שכאשר הלווה אינו פורע למלוה, הרי הוא נעשה בעל חובו של הקב"ה. הכיצד?

הקדוש ברוך הוא בירך את ראובן המלוה בסכום מסוים של כסף. ראובן עשה חסד, והלוה את כספו לשמעון. כאשר שמעון אינו פורע את חובו, למעשה הוא מחסר מהסכום שנקבע מן השמים שראוי להיות ביד ראובן, וכעת ראובן מופסד על לא עוול בכפו.

ועל כן, "נאלץ" הקב"ה כביכול להמציא לראובן מחדש את המגיע לו.

יוצא, שחובת הפרעון של שמעון, עברה משמעון לבורא העולם אשר פרע את חובו במקומו. ואותו שמעון הלוה, הוציא כביכול מהקב"ה כסף שלא ביושר, ולכן נחשב לו כאילו גזל את ה' יתברך.