"ואני אחזק את לבו" – האביר יעקב, הגלימה והיהודי שחזר בו, פרשת שמות

ואני אחזק את לבו (ד כא)

בעיר "ריסאני" שבמרוקו, נטרפה דעתו של אחד מהיהודים שהחליט להתאסלם. הלך הלה אל המושל ושטח בפניו את רצונו. המושל התפלא מאוד על רצונו וחשש שמא מהתל בו, לכן הזהירו כי זו דרך ללא חזור, כי אם יתחרט, אחת דתו להמית. המושל הבחין כי הוא רציני בכוונתו ולכן ביקש ממנו לשוב אליו בעוד שלושה ימים.

בינתיים, פקד המלך על החייט היהודי לתפור גלימה מיוחדת לכבוד היהודי העומד להתאסלם. החייט עשה בעל כורחו כהוראת המושל אך כשהגיע לסיום התפירה החלו ידיו רועדות ולא היה מסוגל להמשיך בתפירת הגלימה המקוללת, לכן כשנפשו עגומה עליו פנה אל מאור הגולה, ה"אביר יעקב", הגאון רבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל, וסיפר את כל הנעשה. הרב לקח פיסת נייר וכתב קמיע מיוחד והורה לחייט לתפור זאת בצווארון הגלימה. והחייט עשה כמצוות הרב.

ביום השלישי הגיע הכומר אל ארמון המושל, שם חיכו לו ראשי הדת שלהם ובראשם הקאדי. לאחר סיום הטקס הלבישו את המומר בגלימת ה"כבוד" שהכינו בעבורו ולתדהמת כל ראשי הקהל והדת קרא בקול גדול: "שמע ישראל ה' א-לקינו ה' אחד!!!" כך קרא שלוש פעמים.

המושל רתח מזעם ולכן גזר עליו דין מוות. היהודי הומת בתליה, ולאחר מכן המושל קרא לחברת אנשי קדישא לקבורה. אך למחרת המושל התחרט על שלא שרף את גופתו של היהודי ולכן ציוה על עבדיו שיוציאו אותו מקברו ויביאוהו אליו, עבדיו חפרו בחלקת הקבר אך לא מצאו דבר. הקבר היה ריק...

חזרו אל המושל וסיפרו לו. המושל ידע שיד חכם היהודים במעל לכן צוה על עבדיו לקרוא לרב יעקב אבוחצירא כדי שיגלה לו היכן הגופה.

ה"אביר יעקב", לא התרגש מדרישתו של המושל והפטיר כנגדם: "אם הוא רוצה אותי שיבוא הוא אלי!"

כששמע המושל את סירובו של הרב, שלח לקרוא לו בשנית והודיע כי אם יסרב ייענש בחומרה. הרב פנה אל עבדי המושל ואמר: "תאמרו למושל כי אם ברצונו שאבוא שידע כאשר אדרוך בארמונו, בכל פסיעה שאפסע, ימות אחד מבניו!!!"

הקב"ה הכביד את ליבו של המושל וזה עמד על דעתו שהרב יבוא אליו. הרב הגיע לארמונו של המושל ובכל פסיעה שפסע נפטר אחד מבניו של המושל! זעקות של שוד ושבר נשמעו מכל זווית בארמון המושל. לאחר תשע פסיעות איטיות שפסע ה"אביר יעקב" שבקו חיים תשעה מבניו של המושל!!! בעודו בא לפסוע את פסיעתו העשירית, התחננו אל המושל שיאמר לחכם היהודים לשוב על עקבותיו. חיל ורעדה אחזה במושל מפני רב היהודים והתחנן אליו שילך לביתו.

לבסוף הרב אמר לעבדי המושל שהם לא נגעו בגופה כי מאחר והיהודי התחרט על מעשיו וקיבל על עצמו עול מלכות שמים, הקב"ה העלים את גופתו כדי למנוע מכם לבזות גופתו כפי שזממתם לעשות (אבותינו סיפרו לנו על ה"אביר יעקב")