"אברהם זה אבא שלנו" – הרב מרדכי אליהו והשייח' במערת המכפלה

ויתן לי את מערת המכפלה (כג ט)

לאחר מלחמת ששת הימים הגיעו החיילים למערת המכפלה בחברון, אך הערבים לא נתנו רשות ליהודים להיכנס למערה, וטענו שאברהם יצחק ויעקב שייכים רק להם, ונתנו רשות ליהודים לעלות רק עד המדרגה השביעית.

מיד שלח הראשל"צ רבי יצחק ניסים את הרה"ג רבי מרדכי אליהו זצ"ל לטפל במערת המכפלה ובקבר רחל. וכאשר תהילות לה' יתברך ניתנה הרשות ליהודים להיכנס למערה, החיילים שנכנסו בפעם הראשונה היו לאחר קרבות קשים וימים קשים של לחימה. והיו פצועים והרבה מהם עייפים, לפיכך כאשר ראו במערת יצחק שטיחים פרוסים על הריצפה מרוב עייפות נרדמו עליהם. פתאום יצא השייח' של המערה, וצעק על המפקדים והחיילים: "תצאו מהמערה הזאת! אתם לא מכבדים אותה! אנחנו המוסלמים כשבאים לכאן רוחצים את הידיים חמש פעמים, מורדים את הנעלים ומכבדים את המערה. אבל אתם ישנים פה ואוכלים פה ועולים על השטיחים עם הנעליים המלוכלכות שלכם! אין לכם כבוד למקום הקדוש הזה, צאו מיד מהמערה!" ולא היה שום אחד שהשיבו דבר כי לכאורה הוא צדק, כולם שתקו.

הרב מרדכי אליהו שהבין את השפה הערבית, מיד ענה לו: "תקשיב, יא שייח'! אתה יודע שאם יבוא משרת לפני המלך עם בגדים מלוכלכים, ויש לו אוכל עם מגש מלוכלך לפני כל השרים ועבדי המלך אחת דתו להמית. אבל אם הבן של המלך, שלא היה בבית הרבה שנים, ואבא שלו דאג לו ואמא שלו בכתה עליו בלילות, אם הבן הזה יבוא אחרי עשרים שנה של נדודים בלי להזמין תור, ויבוא עם בגדים קרועים ומאובקים, ויכנס לאמצע ישיבת השרים ויאמר "אבא, חזרתי!", יבוא לאמא שלו ויאמר לה "הנה אני, אמא, חזרתי הביתה!", אבא ואמא שלו יחבקו אותו בכל לב עם הבגדים הקרועים והמאובקים כי זה הבן שלהם".

וכאן פנה הרב מרדכי לשייח' ואמר לו: "תקשיב, יא שייח'! אברהם זה אבא שלנו, שרה זאת אמא שלנו, אנחנו מתנהגים כאן כמו בבית. אתם בני אל-פטמה דהיינו בני השפחה, בני הגר. אתם מתנהגים כמו שראוי למשרת להתנהג, אבל אנחנו מתנהגים כמו שראוי לבנים להתנהג".

השייח' של המערה האדים כולו מבושה. גם סתמו את פיו וגם קראו לו "אבן אל-פטמה" בן השפחה. הוא נעלב, הסתובב על מקומו וחזר לחדרו בכעס גדול. אותם קצינים בכירים שהיו שם פנו אל הרב ואמרו לו: מה עשית? אנחנו רוצים דו-קיום להיות עם הערבים בשלום, למה הרגזת אותו? אמר להם הרב: צריך לומר להם את האמת, רק כך הם מבינים!

לאחר כמה דקות, הדלת של השייח' נפתחה והנה השייח' יוצא מחדרו כפוף כולו, ניגש את הרב ואמר לו בחנפנות: "יא חכם, יא סידי, בבקשה אהובי, סליחה".

הרב לא פנה אליו ולא ענה לו. רק פנה לאותם מפקדים בכירים שפנו אליו קודם ואמר להם: אתם רואים איזו שפה הם מבינים? אני גדלתי ביניהם מאז היותי ילד בעיר העתיקה בירושלים, רק תאמר להם את האמת הם מבינים. (עונג לשלחן שבת)