"וישם ה' לקין אות" – הכלב כאות להכרת הטוב, ורבי מאיר בעל הנס אצל העשיר – פרשת בראשית

וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו (ד טו)

וישם ה' לקין אות – רב אמר: כלב מסר לו [לשומרו]. (ילקו"ש בראשית).

הקשה בעל הכתב סופר שאם אכן נמסר לקין כלב לשומרו, אם כן היתה התורה צריכה לכתוב שהקב"ה נתן לו שומר, ומדוע נאמר שהקב"ה שם לו אות?

אלא ביאור הדבר כך הוא – שהרי קין חטא בכפיות טובה כלפי הקב"ה, שבמקום להביא קרבן משובח לאות תודה לקב"ה, הביא קרבן גרוע ואין לך כפיות טובה מזו, ומחמת זאת לא קיבל הקב"ה את קרבנו, וכך נתגלגל הדבר שקינא באחיו עד שהרגו נפש.

ורצה הקב"ה לאלפו בינה וחכמה, ולכן נתן לו כלב לשומרו בדוקא, יען כי הכלב כידוע יודע להכיר טובה לאדוניו, ורצה הקב"ה שיהיה הכלב לאות וסימן לקין שילמד ממנו מהי מידת הכרת הטוב, ומשום כך לא נכתב שהכלב היה לו לשומר, אלא נאמר שהיה לו לאות!

ובענין זה סיפר מרן מאור ישראל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א:

מעשה ברבי מאיר בעל הנס שהגיע לעיר אחת, וכל עשירי העם רצו לארח אותו בביתם, ולבסוף גבר אחד העשירים והוא זכה לארח את רבי מאיר בעל הנס בביתו.

כשהגיעה שעת הארוחה, הושיב העשיר את רבי מאיר ליד השולחן המפואר, וליד רגליו הושיב כלב גדול שיאכל גם הוא, רבי מאיר בראותו זאת, גער באיש ואמר: "מה מבזה אותי שאתה מניח כלב לידי?"

לשמע גערתו, השיב העשיר ואמר: "חלילה לי מעשות זאת, ובודאי אין כוונתי לבזות את כבודו אלא שאני חייב הכרת הטוב כלפי הכלב הזה, משום שפעם אחת הייתי בדרך עם אשתי, ובאו שודדים עלינו ורצו לפגוע באשתי, והכלב קפץ עליהם ונשכם וברחו, ובזכות הכלב ניצלו חיינו, ומאז לקחתיו אל תוך ביתי להשיב לו כגמולו הטוב שגמל עמנו"...

לשמע סיפורו של העשיר, הנהן רבי מאיר ואמר: "אכן ראוי הכלב הזה שתגמול עימו טובה על אשר עשה עימך!" (מוצש"ק פרשת בשלח -תשע"ב)