"במיליונים לא תקנה אותי!" – רבי משה פארדו וממון כשר למוסדות "אור החיים" – סיפור

כזה היה רבי משה פארדו זצ"ל, שבכל החלטה כספית כלשהי הנוגעת למוסדות "אור החיים" אשר ייסד, מעולם לא הסכים ליטול ממון שהוא מסתפק בכשרות המקור שהביא אותו, ויהא מצבו הכלכלי של המוסד אשר יהא.

סיפור

באחד הימים נסע רבי משה פארדו לשוויץ למסע איסוף תרומות ביחד עם מו"ר שמעון בעדני זצ"ל לאחד מגדולי העשירים היהודים, שהיה נדבן ידוע, בעל יד פתוחה ולב חם, ועם זאת רחוק מאוד מעולמה של תורה.

זרותו לעולם התורה הביאה אותו לתרום בניין מפואר בסכום כסף אדיר לאוניברסיטת "בר אילן". המוסד המשכיל, שנידמה לו כמגשים הרעיון של "תורה עם דרך ארץ" וחובשי כיפה עומדים בראשו, שבו את ליבו, בפרט שכתוצאה מן התרומה הגדולה זכה לכבוד רב, ואפילו לעיטור מיוחד "דוקטור כבוד" תוך גילויי חנופה והתרפסות.

העשיר, שהיה עדיין נתון תחת רושם אותה תרומה, הכביר מילים רבות בעניין דת ומדע, ולפתע פנה אל רבי משה: "אתם מלמדים את הבנות להיות מורות או תופרות, כמו לפני שנות דור! אך העולם התקדם מאז! אדרבה, תפתחו מסלול אקדמאי ואני אממן את כולו! אבנה את כל הבניינים הדרושים לשם כך, ואשא במימון השוטף שלו!"

לכאורה, נפתחו לפני רבי משה אופקים חדשים, כעת באפשרותו לבנות קמפוס מפואר והון בלתי מוגבל יעמוד לצורך מימון הלימודים. אחרי הכל, מה רע כל כך בהקמת דור של לבורנטיות, אופטיקאיות או רואות-חשבון?

אך רבי משה לא נתן לעובדות לסמא את עיניו, הוא החוויר, קם ממקומו ואמר לנדיב: "במיליונים לא תקנה אותי!" ויצא משם בהותירו את הנדיב המום.

בטוהר נפשו הרגיש שאין ההצעה מגיעה מצד הקדושה, אלא היא פתיון מהסיטרא אחרא!

שבת בברזיל

בביקור אחר שערך בברזיל הפציר בו אחד מגדולי התורמים להתארח בביתו לסעודת שבת. רבי משה הסכים וקבע להיפגש איתו בבית הכנסת לאחר התפילה, אך הנה הסתיימה התפילה – והמארח איננו... אט אט החלו המתפללים עוזבים את בית הכנסת ורבי משה נותר לבדו נבוך ומבולבל – אנה יפנה כעת?

יצא החוצה בחושבו אולי ממתינים לו בחוץ – אולם איש לא היה שם. ולאחר כמה רגעים עצרה לידו בחריקה מכונית מפוארת ומתוכה קורא אליו העשיר: "הרב פארדו, בכבוד!" הנהג יצא ופתח לפניו את הדלת בקידה. "שבת!" – נרתע רבי משה. "זה בסדר, הנהג גוי." השיב העשיר מבלי להתבלבל. "אסור לנסוע כך בשום פנים ואופן!" המשיך רבי משה בהתרגשות.

"עשה כרצונך, אתה יכול ללכת לביתי אבל דע, שהדרך לשם ארוכה מאוד..." אחר הוסיף בפרץ של נדיבות – "נמתין לך עד שתגיע..." "אל תחכו. לא אבוא!" "אבל אשתי טרחה כל כך! אי אפשר לפגוע בה כך!" "אני מצטער, אבל לא אוכל לבוא אלא אם כן תבוא איתי ברגל ותקבל על עצמך להימנע מחילול שבת מכאן ואילך!"

לכך לא הסכים העשיר, רבי משה היפנה את גבו והלך לבד לעבר בית המלון שלו... חדר חשוך קידם את פניו. בתיקו היה בקבוק יין, מצות ושימורי דגים שאותם נהג תמיד לקחת למקרה הצורך. הוא תהה איך יוכל לשבת בחושך, כשלפתע הודלק האור – שכן נכרי נכנס למרפסת החדר והדליק את האור להנאתו...

רבי משה החל לשיר "שלום עליכם" מתוך שמחה גדולה, קידש על היין ואכל את המצות והדגים. כשסיים בירך ברכת המזון ונטל ספר כדי לעיין בו. תקפה עליו עייפות והוא עצם את עיניו. באותו רגע יצא השכן מהמרפסת וכיבה את האור.

לאחר השבת התקשר העשיר אל רבי משה. והביע את הערכתו לעמידה העקרונית כל כך, וביקש לפצות אותו על שמחת השבת שהופרה, בתמיכה נדיבה למוסדות.

רבי משה סירב לקחת. "שמחת השבת שלי היתה מושלמת." השיבו. "אצלך אין השבת שמחה, מצטערת היא על חילולה. אינך צריך לפצותני, וגם אם תרצה לא אקח, איני נוטל כסף עבור המוסד הקדוש שלי ממחללי שבת!"

אכן, אלפי בוגרות "אור החיים" חייבות התעלותן להנהגות רבי משה ולטוהר מידותיו. עמידתו האיתנה וחוסר הפשרנות שלו לזכות בממון כשר וטהור, הם בוודאי היו חלק מהצלחת המוסדות אותם הקים בעמל ובקדושה רבה. (ברכת דוד)