רבי קלונימוס ובן המושל שהוחיה לשעה – סיפור מירושלים כפי שסיפר מרן הרב עובדיה יוסף

וייצר ה' א-לוקים את האדם (ב ז)

סיפור

וכך סיפר רבנו: מעשה שהיה בעיר הקודש ירושלים, כי הישמעאלים בירושלים היו שונאים את היהודים שנאה עזה, והיו כועסים על המושל שהיה מטיב חסדו עם היהודים, ומקבלם בסבר פנים יפות, ואף על פי שהיו מעלילים עלילות ברשע אצל המושל על היהודים, לא נכנסו דבריהם באזני המושל, והמשיך ביחסו החיובי עם היהודים.

אז נועצו לב יחדיו עם הנוצרים, לחטוף את בן המושל ולהורגו, ולהשליך את גופתו בחצר בית הכנסת של היהודים. כך ודאי תתעורר חמתו של המושל על היהודים. ואז יצוה להשמידם...

לעת ערב ארבו לבן המושל, ונטפלו אליו. נכנסו עמו במשחק נערים עד שהרחיקוהו מן העיר, למקום מדבר, כפתוהו והרגוהו, המתינו לאישון לילה וישליכוהו לחצר בית הכנסת של היהודים.

כשראה המושל שהנער בושש לבוא, שלח חיילים לחפשו, חפשו ולא מצאו. ותידד שינת המושל מרוב דאגתו על בנו, והורה להכריז כי כל היודע דבר על אודות בנו יבוא ויודיענו. החלו לחפש, מחצר לחצר ומבית לבית, עד שנמצאה גופתו בחצר בית הכנסת כשהוא הרוג.

נשאו והביאוהו לבית המושל, ואמרו: ראה אדונינו המושל, מה שעוללו לך היהודים ומה גמול שלמו לך על כל הטובה שהיטבת עמם...

ראה המושל את בנו טבוח לפניו, ותבער כאש חמתו, מיד פקד להביא לפניו את חכמי היהודים, וכשבאו אמר להם: אני דורש מכם שתחקרו בדבר ותסגירו לידי את הרוצח של בני, כדי שאנקום בו נקמתי, ואם לא תעשו כן אעשה כליה בכל היהודים!

ביקשו שיתן להם זמן של שלושה ימים כדי שיחקרו וידעו מי הרוצח. נתן להם שלושה ימים, קראו לעצרת תפילה בבית הכנסת, וגזרו תענית על ישראל, לעורר רחמים לפני צור ישראל.

תפילת רבי קלונימוס

שמע רבי קלונימוס שכל הקהילה בסכנה, ביום השלישי הלך לבית המושל, ואמר: אדוני המושל, האמן, כי גדול כים צערי על אשר אירע לבנך היקר, בעזרת השם אני אגלה מי העז לשפוך את דמו, ותנקום בו נקמת דם הבן השפוך. אך תן לי זמן של שעה אחת, כדי שאתפלל להשם יתברך שיעשה עמי נס ופלא, ויאיר עיני לברור האמת, ודבר מה יראני והגדתי לך. הרשות ניתנה...

כשיצא רבי קלונימוס, טיהר עצמו והחליף שמלותיו, ואז ניגש להיכל בית הכנסת, בכה מול ספרי התורה, והתפלל: אנא ריבון העולמים חוסה ה' על ישראל עמך, אל תשחת עמך ונחלתך, ראה כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה, האר נא עיני ואדע בשל מי הרעה הגדולה הזאת, השתחווה נוכח ספרי התורה ויצא. הלך לבית המושל, ואמר, יביאו לכאן את הנער ההרוג...

הנער הובא. ביקש פיסת נייר ודיו וקולמוס, והביאו לו, ואז כתב שם קדוש על הנייר והדביקו על מצחו של הנער המת. אמר לו רבי קלונימוס: בני, ספר נא לפני אביך ולפני כל הנוכחים, כל מה שאירע לך!

ויפתח ה' את פי הנער, וסיפר היכן היה ומי נטפל אליו, כיצד שחקו עמו והרחיקוהו מהעיר, ואז התנפלו עליו וכפתוהו, והצביע על שלושה ערבים מהנוכחים שם, ואחר כך הצביע על אחד מהם שהוא רצחו נפש, והוסיף עוד ואמר, אבא אתן לך סימן על דברי הנאמנים, שלח נא אחד מעבדיך למקום פלוני, אשר שם רצחוני, ותמצא את האבן מוכתמת בדמי, ותוכח שאמת בפי... צוה המושל לעשות כן, והאבן הובאה לפניו, וכולה מלאה מדם ההרוג, המושל הביט בצער, והנער נפל ומת.

מיד הורה המושל לאסור את הפושעים והמרצח בשלשלאות של ברזל, והמיתם בעינויים קשים ומרים, והמשיך כדרכו להיטיב עם היהודים. (משולחנו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל)