המברק המזויף מוורשה – כיצד הצילו הראשל"צ רבי יעקב שאול אלישר והרב שמואל סלאנט את יהודי נובומינסק

סיפור

וכך מספר מרן רבנו על הנאמר במשנה באבות "ונהנים ממנו עצה ותושיה". כמאמר הכתוב (ישעיה יא יב): "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'".

מעשה שאירע בימי כהונתו של הגאון הראשון לציון רבנו יעקב שאול אלישר זצ"ל, יומיים לפני פטירתו לחיי העולם הבא. שביום כ"ו בתמוז תרס"ו, הגיע מברק בנוסח זה: וארשא, 13 ביולי 1906.

אנכי רב בנובומינסק, מבקש ממעלתו בשם כל העדה, כי בצרה גדולה אנחנו. לפני איזה חודשים נרצח פה אחד מפקידי הממשלה נאצאלינק שמו, והאחים אליעזר ונח הורביץ והאשה מוטל הנמצאים כעת בירושלים, בבית יצחק פרידמן ממזריטש, העידו לפני נסיעתם מפני שנאה עדות שקר, כי חמשה נוצרים אשמים ברצח זה, ועל יסוד זה נשפטו כולם למיתה.

אנו מבקשים ממעלתו לקרוא לאנשים אלה, לחקור אותם ולדרוש מהם שיודו, שרק מפני שנאה עשו את הדבר הזה. ואז אפשר יהיה להציל ממות את הנידונים למיתה, ואת היהודים משנאה ומחרפה ומפוגרום. להודיע כל זה לקונסול הרוסי בירושלים, למען יודיע זאת טלגרפית למושל וארשה. כתובתי היא: רבינר רבינוביץ, נובומינסק, מחוז וארשא.

הראש"ל הרב אלישר התפלא על תוכנו וסגנונו של המברק, וביקש מאת מזכירו, הרב חיים מיכל מיכלין, למצוא את האנשים ששמותיהם הוזכרו במברק, ולדעת מפיהם את פרטי הענין, הרב מיכלין מצא אותם, ומהם נודע שהנוצרים שהם העידו נגדם, הם שרצחו את הפקיד! המזכיר מיכלין מסר את הפרטים לראשל"צ.

הרב אלישר ביקש לכנס ישיבה של כמה ממנהיגי העדה לעיין בדבר. האסיפה התכנסה, ובמשך כל האסיפה ישב הראשל"צ אלישר דומם ולא התערב... כאשר נגשו לנסח מברק תשובה, עמד הרב ואמר להם: לדעתי המברק הזה מראשו ועד סופו מזוייף! יתכן שהרב החתום עליו אינו יודע את תוכנו, ויתכן שמשפחת הרוצחים הכריחו אותו לחתום נגד רצונו, ואדרבה, אם נודיע מכאן שלעדים ולנו יש יחס כלשהו לענין זה, תתחוללנה פרעות ביהודים.

לכן לדעתי יש שתי דרכים, האחת להתעלם מהמברק ולא להשיב. והשנית, לענות בנימוס בלשון כזה כי אני החכם באשי, כרב ראשי במחוז תורכי, אסור לי לפי החוק להתערב במשפטים פנימיים במדינה זרה...

לא כל הדעות היו שוות בנוגע לשיקוליו של הראשל"צ. אחדים הצדיקוהו ואחרים התנגדו להשערתו. אז הציע הראשל"צ להתייעץ בנושא זה עם ראש הרבנים האשכנזיים הרה"ג שמואל סלאנט, מבלי להודיע לו את השערתו של הראשל"צ אלישר. והיה אם יסכים הרה"ג סלאנט, תינתן רשות למזכיר לשלוח אותו, אחרי שינוסח סופית ע"י הרה"ג סלאנט.

מיד נגשו אל הרה"ג סלאנט למרות שהיה זה בשעה מאוחרת בלילה, והעירוהו, וקראו לפניו את כל נוסח המברק שנשלח מוארשא, וסיפרו לו את הויכוחים שהיו, אבל לא סיפרו לו את השערת הראשל"צ אלישר...

אחרי שהרהר מעט, אמר בהחלטיות גמורה: לפי דעתי, כל המברק הזה מזוייף מראשו ועד סופו! וחובר על ידי הנוצרים הרוצחים, ויתכן שרבה של נובומינסק אינו יודע עליה דבר, ואולי גם שמו בדוי!

אם כן מה נעשה? שאל מזכיר הראשל"צ. ענה הרה"ג סלאנט, לדעתי, לא כלום, או לענות דברים סתומים, משהו בנוסח כזה, שהחכם באשי במחוז תורכי אסור לו להתערב בענינים פליליים של מדינה אחרת!

הנאספים בבית הרב הופתעו לשמוע את חוות דעתו של הרה"ג שמואל סלאנט זצ"ל, שהתאימה בדיוק לחוות דעתו של הראשל"צ אלישר, בבחינת שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, מבלי שנדברו בניהם. ואכן שלחו מברק בנוסח שהוצע, שאין לחכם באשי רשות על פי חוק להתערב בענינים של מדינה זרה...

שבועות אחדים אחר כך, הגיעו מרוסיה העתונים העבריים 'הזמן' ו'הצפירה', ובהם כתובים הדברים האלה: "הודות לפקחותם הערה של רבני ירושלים, לא הצליחו שונאנו ללוכדנו ברשתם על ידי טלגרמות מזוייפות ששלחו להם בשם הרב שלנו, ועל ידי זה נצלנו מפרעות, כי אילו היו הרבנים בירושלים הולכים תועה אחרי הטלגרמה, לא היה גבול למה שהיינו סובלים פה". (משולחנו של מרן)