"וירא אדוניו כי ה' אתו" – שם שמים שגור על הפה והשגחה פרטית

וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו (לט ג)

אמר חז"ל (במדרש תנחומא): פוטיפר רשע היה, כיצד היה רואה שהקב"ה עימו? ומהו "כי ה' אתו"? אלא שלא היה שמו של הקב"ה זז מפיו של יוסף, היה נכנס לשמשו, והיה מלחש ואומר: רבון העולמים אתה הוא בטחוני אתה הוא פטרוני, תתני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני, ופוטיפר אומר לו, מה אתה מלחש שמא כשפים אתה עושה לי, והוא משיבו, לא, אלא אני מתפלל שאמצא חן בעיניך, לפיכך כתיב "וירא אדוניו כי ה' אתו".

כתב בספר "שומר אמונים" (מאמר השגחה פרטית פכ"ג): כיון שכך היתה הנהגתו של יוסף נתקיים בו "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו". כיון שביקש מה' על כל דבר, והודה לה' על כל דבר, היה ה' מצליח בכל מעשה ומעשה שהיה עושה.

וממשיך ואומר, כן הוא בכל אדם באשר הוא, כשיהיה שם שמים שגור על פיו, כל פעולה אשר יעשה יצליח. כי המתדבקים תמיד באמונת השגחת הבורא. מושגחים הם ביותר בהשגחה פרטית. כי הקב"ה משלם מידה כנגד מידה. כמו שהוא משגיח על מעשי ה', כך משגיחים עליו, ולפעמים יותר מהצדיק, ואפילו כל העולם בצער יכול להינצל ביחוד מכל העולם.

כי הקב"ה מתנהג עם האדם כצל שנאמר "ה' צילך" כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה, כך הבורא ברוך הוא כביכול עושה מה שאדם עושה, אם מתנהג במידת רחמים גם למעלה מרחמים עליו, כן אם האדם מרגיל עצמו בזה שבכל פעולה ומעשה שעושה, מייחל לבורא, נעשים על ידו נסים ונפלאות. כן אמר: "הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו" (תהילים לג) לא כתיב אל צדיקים וחסידים אלא "למייחלים לחסדו", וכן "ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את א-לקים" לדרוש את א-לוקים בכל מילי דעלמא שעושה.

ועל זה הכתוב: "הלא על כי אין א-לקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" (דברים לא) כיון שאדם חושב שאין השגחה אלא הכל בדרך מקרה, ואינו מאמין שהבורא ב"ה מנהיג אותו ומשגיח עליו בכל פרט ופרט אז "מצאוני הרעות האלה".

ואמרו חז"ל (מסכת סוטה מח:): אמר רבי אלעזר מאי דכתיב "כי מי בז ליום קטנות" מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבוא? קטנות שהיה בהן שלא האמינו בהקב"ה, עד כאן. ולכאורה איך שייך אצל צדיק קטנות אמונה, ואם בכל זאת שייך אצלו, אם כן למה נקרא צדיק? אלא אמרו רז"ל (שם): תניא רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו, ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמונה. צדיק שאינו מאמין בהשגחה פרטית, ודואג דאגת מחר נקרא מקטני אמונה, ובזה מבזבז שולחנו לעתיד לבוא. (דורש טוב)