"אני עבד למלכו של עולם" – הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי וגזירת הגיוס בטורקיה

סיפור

בזמן גירוש יהודי ספרד, חלק מהם שמו פניהם לטורקיה על מנת להשתקע שם, לשלטונות טורקיה היה אינטרס לקבל את היהודים בזרועות פתוחות, כדי לפתח את ארצם במסחר ובכל מקנה וקנין, אשר היהודים היתה ידם רב להם בעוז ותושיה ובחכמה ובינה יתירה בימים ההם...

גדולי הרבנים של אז כרתו ברית עם השלטונות שיהיו קובעים דירתם בטורקיה בתנאי שהממשלה לא תכפה עליהם שום ענין העלול לפגוע בדת היהודית, ושיהיו פטורים מלשרת בצבא, בגלל חילולי שבת ומאכלים אסורים שבצבא... וניתן על זה מסמך רשמי (פירמאן) לידי ראש הרבנים בזמנו.

והנה כשהסולטן 'עבד אל חמיד' ישב על כסאו הוציא מאמר מלכות, המחייב להתגייס לצבא העותומני, אף למי שאינו בן הדת המוסלמית.

חברי המג'לס היהודים ברצותם למצוא חן בעיני הסולטן, ולהראות את נאמנותם אליו, פנו בקריאה לכל יהודי המדינה למלא את חובתם למלכות ולהתגייס לצבא. לקריאה זו הצטרפו כל חברי המועצה הרוחנית, חוץ מהרב הגדול 'רבי שלמה אליעזר אלפנדרי' זצ"ל ועוד רבנים שהתנגדו לגיוס, בגלל החשש לחילולי שבת ומאכלים אסורים.

אחד מעשירי הקהילה בקושטא המקורב למלכות, תבע מאת החכם באשי הרה"ג רבי משה הלוי זצ"ל אשר בתוקף תפקידו היה בידו המסמך הרשמי לפטור את בחורי ישראל מן הצבא, להשיב את המסמך ההיסטורי לידי הסולטן, כדי שיוכל לבטלו.

רבי משה הלוי קרא אליו להתייעצות את כל הרבנים ראשי הגולה לדון בדבר, הגאון הרב אלפנדרי התריע בפני כל ראשי הקהילה, לבל יהינו להענות למזימה זו, אשר תגרום בוודאי חילולי שבת לבחורי ישראל במאכלים אסורים... כשנודע הדבר לסולטן 'עבד אל חמיד', חמתו בערה בו וביקש לעשות שפטים בחכם אלפנדרי ושלח לקרוא אותו אליו.

אך ברגע שראה את הרב, נתמלא חרדה מפניו הקדושות, עד שלא הרהיב עוז לפגוע בו.

אולם אותו עשיר מראשי הקהילה, שהיה מקורב למלכות, התעקש לארגן את גיוס בחורי ישראל לצבא.

הגאון הרב אלפנדרי וניסה להשפיע עליו שיחזור בו, העשיר התחצף ולא אבה לשמוע לרב. הגאון התרה בו כי מרה תהיה אחריתו אם לא יחזור בו... אך הלה סירב בתוקף לדברי הרב... הרב נפרד ממנו בצער ואמר כי השם לא יסלח לו לאיש אשר יעשנה.

כשרצה האיש ללכת אל הסולטן כדי לטפל בענין ולהוציאו מן הכח אל הפועל, ביורדו ממדרגות ביתו לפתע קיבל שבץ לב ונפח את נשמתו.

בעת ההלוויה הכריז הגאון הרב אלפנדרי שאסור לשום אדם להספידו ברבים. בניו של הנפטר באו לרב בתחנונים להתיר להספידו, והציעו לרב ארנק מלא זהובים...

הרב סירב לקבל מהם דבר ועמד על משמרתו, ולמרות שגם נציגי השלטונות העתירו על הרב דברים להתחשב במעמדו הרם של הנפטר אצל המלכות, ולהורות התרת הספדו.

אך הגאון הרב אלפנדרי סירב לבקשתם ואמר: "אני עבד למלכו של עולם, ואת כבודו אני דורש, ולא אסור ימין ושמאל".

אחר הדברים האלה, נתמנה הגאון הרב אלפנדרי "לחכם באשי" בדמשק, והסולטן, שהספיק להכיר בינתיים את מעלת גדולתו של הרב, (ודמשק היתה אז תחת חסותו של הסולטן), העניק לו בחפץ לב פירמאן רשמי, שעל פיו נתמנה למשרת "חכם באשי" בדמשק, עם כל הסמכויות השיפוטיות, ואשר בכוחו להנהיג את העדה היהודית כפי ראות עיניו, וכל מי שימרה את פיו יהיה צפוי לעונש. (משולחנו של מרן)