"שפה יהיה לפיו" – שמירת הלשון: הכלה שהתחפשה כדי לראות את חתנה, הרב זוננפלד

ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת (כח לא)

כותב הרב אליהו פנחסי שליט"א בספרו "דיברות אליהו". שעל האדם לעשות גדרים וסייגים לכל אמירה ודיבור היוצא מפיו, וכך אנו לומדים ממה שכתוב "ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת: והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו וגו'" (כח, לח-לב) "...ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו ולא ימות" (כח לה)

האלשיך הקדוש פירש, שמעיל האפוד רומז לדיבורו של האדם, וזהו שכתוב "שפה יהיה לפיו סביב", שאם יקניטנו האדם לא יוציא כנגדו דיבורים שיחרפו ויגדפו אותו אלא יכוף שפתו ויהיה מן הנעלבים ואינם עולבים.

סיפור

פעם נכנסו לביתו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל זוג הורים יחד עם בתם הכלה. בדמעות שליש סיפרו לרב: "שמענו שמועות כי החתן שלנו נעשה למגמם, ואיננו יודעים מה לעשות. זמן החתונה מתקרב, והכלה לא מוכנה לשמוע על חתונה.

ובפרט כי שמענו שהחתן הפסיק להגיע לישיבה בזמן האחרון"...

ההורים התנצלו: "יאמין לנו כבוד הרב, אנו היינו משלימים עם המצב, אבל הכלה"...

הגרי"ח זוננפלד הכיר את החתן, שמדי פעם היה מדבר איתו בלימוד, וידע שדוד החתן, הצדיק רבי יוסף שימשלביץ, חלה במחלת העיניים והחתן התנדב ללמוד עימו בביתו, וזו הסיבה שהוא לא נמצא בישיבה.

הרב זוננפלד סיפר זאת לכלה, אך היא לא השתכנעה. כשראה זאת, אמר להורים לבוא למחרת והסביר: "מבקש אני שתבאו מחר, מפני שבתפילת ערבית אנו מתפללים 'ותקננו בעצה טובה מלפניך', וכיוון שעדיין לא התפללתי ערבית, רצוני להתפלל ולבקש מה' יתברך שיחונני בעצה טובה עבורכם".

למחרת באו ההורים. הרב הושיבם, אמר מספר מילות עידוד והוסיף: "בתכם מתעקשת כיוון שהיא קיבלה לשון הרע. ולכן אייעץ לכם, שבתכם תתחפש לעוזרת ערביה, תלך לביתו של רבי יוסף שימשלביץ ותעבוד בניקוי הבית. כך היא תראה שהחתן בריא ושלם"...

ההורים נדהמו לשמוע את עצתו המחוכמת וכשביקשו מבתם לקיים את דברי הרב הכלה הסכימה.

עם בוקר יצאה הכלה מחופשת כערביה לביתו של רבי יוסף. שעתיים עסקה בניקיון הבית ובכביסות, וכל הזמן עיניה זלגו דמעות של שמחה. היא ראתה ושמעה את חתנה לומד עם דודו הגאון בשפה ברורה ובהתלהבות. שבועות מספר לאחר מכן התקיימו הנישואין והגרי"ח זוננפלד נתכבד בסידור הקידושין.

על כן נקבל על עצמנו, בלי נדר, ללמוד כל יום שתי הלכות של שמירת הלשון, ולהתפלל בכוונה גדולה כי תפילה שיוצאת מן הלב, מפה קדוש ששומר על לשונו, מתקבלת מיד לפני בורא עולם ומביאה ישועות גדולות. ממעשה זה למדנו לא להיות נמהרים בהחלטה לגבי החתן/הכלה. לפעמים מהר מדי אנו חורצים דינו של אדם ואחר כך מצטערים על כך מאוד, אבל אז את הנעשה כבר... אין להשיב. (ברכת דוד)