הנפטר שבא בחלום למהרש"ם – כוחם של נרות, משניות וצדקה לעילוי נשמה

סיפור

מסופר על המהרש"ם מבערזאן זיע"א, שלאחר נישואיו עסק מעט במסחר עם שוורים, מלאכתו היתה עראי ותורתו קבע. ומעשה נורא סיפר לימים, שבעסקיו במסחר היה לו מסחר עם איש נאמן שנסע בכל יום ליער להביא לו עצים, ובערב עשה חשבון כנהוג. כך עשה זמן רב, לאחר זמן נפטר האיש. ואחרי ימי האבל בא אליו האיש בחלום, ואמר לו שיתן לו הפתקאות ויסע ליער להביא סחורה עבורו כפעם בפעם. וידע המהרש"ם בחלום שהאיש אינו בעולם, ואמר לו, הלא אתה אינך בעולם הזה, לך למנוחתך, כך היה כמה וכמה פעמים, ובכל פעם שחלם הדליק המהרש"ם נרות לעילוי נשמת הנפטר, וגם למד משניות עבורו ונתן צדקה בעד נשמתו.

פעם אחת בא בחלום ואמר לו: תדע שמעתה לא אבוא עוד אליך כפעם בפעם, כי מה שבאתי עד עתה הוא מחמת שהייתי בעולם התוהו ל"ע, כי לא הניחו אותי לבוא למנוחתי, ודימיתי שאני בחיים, והיו לי יסורים גדולים כי עשו לי עינויים קשים, ובכל פעם שהדלקת נרות עבורי ולמדת משניות ונתת צדקה לטובת נשמתי, נתנו לי מעט מנוחה לכמה ימים, ואחר כך הקיצו אותי והיכו אותי מכות אכזריות אשר לא יכולתי שאת, וברחתי לביתך להימלט מהעינויים הקשים, ובכל עת שהזכרת אותי שאינני בחיים והדלקת נרות עבורי, הוקל לי מעט, ועתה אבשרך שכבר באתי למנוחות ולא אבוא אליך עוד, ועל זה באתי לומר לך תודה ותשואות חן, על אשר הטבת עמדי בכל פעם בלימודך, כי תורתך חשובה בשמים מאוד, ויהי השם עמך ותעלה למעלה למעלה כאשר עשית עמדי חסד של אמת, יגמלך השם כל טוב סלה.

כאשר רצה להיפרד, ביקש ממנו שיספר לו איך הלימוד בעולם העליון, והשיב לו, שאף שאין מגלין דברים כאלו אף ליודעי ח"ן, אך למענך אספר כמה דברים, ותדע שבעולם העליון יש ישיבות וחדרים וקבוצות כמו בעולם הזה, וכל חבורה יש לה חדר מיוחד, הקדושים יושבים בקתדראות יפים עד למאוד אשר עין לא ראתה ולומדים קבלה, הגדולים בעלי הוראה גם הם יושבים בחדרים מיוחדים על כסאות של זהב משובצים באבנים טובות ולומדים פוסקים, וכן לומדי גמרא ולומדי משניות ולומדי תנ"ך, לכל חבורה וחבורה יש חדרים מיוחדים, ואינם רואים זה את זה ואינם מתערבים זה עם זה, אלא כל אחד בחדרו המיוחד נהנים מזיו השכינה, וא"א לתאר גודל התענוג מכל אחד ואחד, ומי שלא למד בעולם הזה כלל ואין לו שום יד בלימוד וזכה למנוחתו, עומד בחוץ ושומע ע"י החלונות קול הלומדים, כל אחד לפי זכותו שזכה בעולם הזה והכין לו מקום שיוכל לעמוד שם לשמוע ולתאר את גודל התענוג מזה כאשר מניחים אותו להתקרב לחלונות ולשמוע מפי הלומדים ולהביט בעין פקיחא ולראות פני הלומדים בלפיד אש, וממש שכינה שורה עליהם, תקצר היריעה מהכיל, ובאמת יפה שעה אחת מתענוגי העולם הבא תענוג רוחני מאלף אלפים רבבות רבבה מכל תענוגי העולם הזה, ואנכי לא זכיתי עוד שיניחו אותי להביט בעינים רואות, כי לאו כל אדם זוכה לראות איך שהקדושים ותלמידי החכמים אשר תורתם אומנותם בעולם הזה לומדים מפי הגבורה ומפי אליהו הנביא ז"ל, כל אחד כפי שייגע והכין לו בעולם התחתון. אך בכל זה יש לי גם כן תענוג רוחני אשר לא ישווה כל כסף וזהב, וכל תענוגי העולם הזה ובוז יבוזו בעבור רגע אחד בשמוע אפילו רק הלימודים מבלי ראות פני הלומדים והצדיקים, ויותר אין לי פנאי ורשות לגלות לך... (האמנתי ואדברה)