"כפר לעמך ישראל אשר פדית" – החיים פודים את המתים, פרשת שופטים

כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' (כא ח)

במדרש תנחומא פרשת האזינו מובא בשם התורת כהנים על הפסוק "כפר לעמך ישראל" אלו החיים, אשר פדית אלו המתים! מכאן שהחיים פודים את המתים! לכן אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכיפורים ולתרום. שכן שנינו בתורת כהנים, יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה, תלמוד לומר, "אשר פדית". מכאן כשפוסקין צדקה בשבילם, מוציאין ומעלין אותן כחץ מן הקשת. מיד נעשה רך ונקי כגדי, ומטהרין אותו כשעה שנולד, ומזין עליו מים טהורין מדלי, וגדל ברוב הנאה כדג הנהנה במים. כך הוא טובל בכל שעה בנהרי אפרסמון, בחלב, בשמן ובדבש, ואוכל מעץ החיים תמיד וכו'. עד כאן לשון המדרש.