רות המואבייה

רות במגילה

בימי שפוט השופטים היה רעב, ואלימלך מבית לחם ירד עם אשתו נעמי ושני בניו לשדה מואב. הבנים נשאו נשים מואביות – ערפה ורות – ומתו כולם. נעמי החליטה לשוב לבית לחם, וביקשה מכלותיה לחזור לבית אמן. ערפה נשקה לה וחזרה, ורות אמרה: ״אל תפגעי בי לעזבך... כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלהיך אלהי״.

בבית לחם יצאה רות ללקט שבלים בשדה בועז, קרוב משפחתו של אלימלך. בועז שמע על חסדה לחמותה וברך אותה ״ותהי משכורתך שלמה מעם ה׳... אשר באת לחסות תחת כנפיו״. בעצת נעמי באה רות אל בועז בגורן, ובועז גאל את נחלת אלימלך ונשא אותה בשער העיר לפני הזקנים. נולד להם עובד, ״הוא אבי ישי אבי דוד״.

בדברי חז״ל

חז״ל אומרים (רות רבה ב, יד) ״מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים״. בגמרא (בבא בתרא יד ע״ב) נאמר ששמואל כתב את ספר שופטים ואת רות.

השאלה איך יכלה מואבייה להיכנס לקהל, כשהתורה אומרת ״לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳״, נפתרה בהלכה: ״מואבי ולא מואבית״ (יבמות עו ע״ב) – האיסור חל על הגברים בלבד.

משמעות ולקח וקריאת המגילה

רות היא סמל הגיור מתוך אהבה ונאמנות: היא בוחרת בעם ישראל ובאלוהי ישראל כשאין לה מכך שום תועלת, ודבקה בחמותה האלמנה. ממנה יצאה מלכות בית דוד. המנהג לקרוא את מגילת רות בשבועות מוזכר במסכת סופרים, ומסבירים אותו בכך שהמגילה מתרחשת בימי הקציר, ושרות קיבלה עליה תורה ומצוות כמו ישראל במתן תורה.

שאלות נפוצות