אהבת השם – מה זה ״ואהבת את ה׳ אלהיך״, ואיך מגיעים לזה

מצווה – ואיך מצווים על רגש?

הרמב״ם פותח: ״האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו, שנאמר ׳ואהבת את ה׳ אלהיך׳, ונאמר ׳את ה׳ אלהיך תירא׳״ (יסודי התורה ב, א). אבל איך אפשר לצוות על אהבה? התשובה שלו: מצווים על הדרך שמובילה לאהבה – ההתבוננות.

הדרך: להתבונן

״בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול״ – כמו שאמר דוד: ״צמאה נפשי לאלהים לאל חי״. ובאותה התבוננות עצמה, ״מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד, ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה״ – וזו היראה (ב, ב).

כלומר, אהבה ויראה צומחות מאותו שורש: הכרת גדולת הבורא. מי שמסתכל בשמיים, בגוף האדם, בטבע – ומתפעל – כבר עושה את הצעד הראשון.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. הקדישו חמש דקות ביום להתבוננות: שקיעה, פרח, תינוק – ושאלו מי ברא את זה.
2. פתחו את הבוקר בברכות השחר בכוונה – כל ברכה היא הודיה על פלא קטן.

המקורות

• דברים ו, ה
• רמב״ם, הלכות יסודי התורה ב, א
• רמב״ם, הלכות יסודי התורה ב, ב – ״והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו״