המלך - שתמליכוני עליכם

מובא בספר ''לקח טוב'': רבי פסח קרון שליט''א כותב בספרו ''סביב שלחנו של המגיד'', כי אחת המטרות החשובות ביותר של ראש השנה היא, שכל יהודי יכריז וגם יבין שה' הוא המלך והשליט על כל הבריאה כולה. מסיבה זו אנו מזכירים פעמים רבות בתפלות ראש השנה את שילטונו של הקדוש ברוך הוא על הבריאה. אנו אומרים ''המלך הקדוש'' בכל תפילות ''שמונה עשרה'' מראש השנה ועד יום הכיפורים.

בתפלת מוסף של ראש השנה תיקנו לומר עשרה פסוקים של מלכויות המהווים עדות חותכת מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים, שה' הוא המלך. ונוספים לזה פיוטים רבים שהנושא המרכזי שבהם היא מלכותו יתברך. [וכבר עוררו אותנו בעלי המוסר, שבכל המערכת הגדולה של המלכת ה' עלינו, לשים לב שלא נשכח להמליכו גם עלינו]...

במקביל להיות יום זה יום הכתרת מלכו של עולם, מהווה יום זה יום דין ומשפט לכל באי עולם. ומן הראוי היה שנהיה מוצפים ברגשי פחד וחרדה מפני ההחלטות הצפויות לגבי עתידו של כל אחד ואחד מאיתנו. ואכן מסופר על גדולי עולם, שהלכו ביום ראש השנה אחוזי חרדה מפני אימת הדין.

הספור דלהלן ממחיש לעיני הקורא מעט מעוצמת הפחד שחש האדמו''ר רבי אהרן מקרלין זצ''ל ביום הזה.

מקובל היה שה''בעל תפלה'' בתפלת שחרית של ראש השנה פותח בנגינה שיש בה ביטוי לרצינות וכובד ראש, כיאה לאדם המכין את עצמו לבוא אל המלך. והמנגינה הולכת ומעצימה את ביטוי כבוד הראש שבה, עד שבהגיעה לשיאה מכריז ה''בעל תפלה'' בקול מהדהד ''המלך'' ! ! !

פעם אחת עבר רבי אהרן, האדמו''ר מקרלין, לפני העמוד בתפלת שחרית דראש השנה. הוא פתח כמקובל בנגינה, וכשהתקרב לשיא והחל לומר ''המלך", לפתע התעלף. המתפללים חשו לעברו, ולאחר זמן קצר שבה אליו ההכרה והוא המשיך בתפילה. לאחר התפילה שאלוהו החסידים: מה היתה הסיבה לעלפונו?

השיב הרבי לשואלים ואמר: הגמרא במסכת גיטין (נו, א) מתארת, כיצד יצא רבן יוחנן בן זכאי מירושלים כדי להתחנן בפני המצביא הרומי אספסיינוס קיסר, ולבקש על חייהם של אחיו היהודים.

כאשר התיצב רבן יוחנן בן זכאי בפני הקיסר, אמר לו: ''שלמא עלך מלכא, שלמא עלך מלכא'' (שלום עליך המלך). השיב לו אספסינוס: ''מיחיבת לי תרי קטלא'' (הינך חייב מיתה משתי סיבות), ''חדא דלאו מלכא אנה, וקא קרית לי מלכא'' (ראשית, משום שקראת לי מלך בעוד שאינני אלא מצביא), ''ותו, אי מלכא אנה, עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי?!'' (ועוד, אם אכן מלך אני, מדוע לא באת אלי עד היום).

כאשר ניגשתי לפני העמוד, סיים הרבי את דבריו, נזכרתי בסיפור זה. ושאלתו הנוקבת של אספסיינוס פילחה את ליבי במתכונת התואמת להרגשת הלב בעת ההכרזה המרוממת והנרגשת ''המלך''. ואמרתי בלבי, הרי עתה ברגע זה יכול אני להישאל על ידי מלך מלכי המלכים שקראתיו בשם ''המלך'' אם מלך אני, כיצד יכולת שלא לבא לפני (בחרטה) עד היום! והתעלפתי...

שאלה זו צריכה להישאל על ידי כל אחד מאיתנו בכל יום מימות השנה, וקל וחומר בראש השנה.