עקשנות (סיום)

5 – שאלות ולא עמדות

במקום להביע עמדות, עדיף לשאול שאלות. למשל: "קורה לך לפעמים שאתה כועס על האחים שלך?". "מתי זה קורה למשל?" "למה זה מכעיס אותך שהוא אומר כך?" "ואיך אתה מגיב?" "אתה מוכרח להגיב כך?" נעים לך אחר כך?" "יש דרך אחרת שאפשר להגיב?" "אתה מכיר אנשים שמגיבים אחרת?" "היו פעמים שהגבת יותר מאופק?" "ואיך הרגשת אחר כך?" "יש דברים שאתה יכול לעשות כדי להפיג את הכעס?".

בשאלות האלו, אנחנו לא מחכים דווקא לתשובה 'הנכונה' תמיד. אנו נותנים לילד להביע את רגשותיו, ומכוונים אותו בעדינות לחשיבה יותר נכונה. גם אם הצלחנו בשיחה אחת להזיז את עמדתו במקצת, זהו כבר הישג גדול. אם יש צורך, יהיה ניתן לשוחח עמו אפילו מאה שיחות כאלו, כל פעם בסבלנות ובהבנה, עד שמשהו יזוז בתוכו.

6 – לא לדרוש מסקנות

חשוב לשים לב, כי בגלל האופי הנוקשה המאפיין נערים אלו, פעמים רבות גם אם הם הבינו את תוכן השיחה, הם לא יודו בפה מלא שהם משנים עמדה, כי הדבר לא מתאים לאופיים. ולכן אם אנו מרגישים שהם הקשיבו, גם אם לא הודו, אפשר להשאיר ב'תחשוב על זה', ולסיים את השיחה.

7 – גישור

אם המדובר במריבה מול מישהו אחר, לפעמים יש צורך לעשות גישור, היינו לנהל שיחות דומות עם שני הצדדים, כדי לקרב אותם אחד אל השני. ושוב, גם אם לא הצלחנו לעשות 'סולחה' מושלמת מיד, עצם זה שכל צד מבין את השני קצת יותר, הוא כבר הישג.

8 – הסברה

במהלך השיחות ניתן להסביר לילד את מה שהוסבר לעיל על האופי שלו [אם כי יתכן שעדיף לא לספר לו על הפגם במח], על כך שיש לו אופי חזק של מנהיג, והיצר הרע מנסה לנצל את זה לרע, אבל תפקידו הוא לנצל את זה לטוב, ומאידך לדעת לוותר ולשלוט על עצמו בזמני נסיון.

לסיום פרק זה, יש לציין שהשיחות אינן מביאות תוצאות ביום או יומיים.

לפעמים זה עניין של שנים! לכן צריך להתאזר בסבלנות, ולזכור את האבן של רבי עקיבא עם המים המטפטפים, שבסופו של דבר מביאים תוצאות. בהצלחה!