זיווג הגון

פרשת הזיווגים: בפרשתנו התורה מאריכה מאוד בזיווג של יצחק ורבקה – כ-67 פסוקים מספרים את כל המהלך והתהליך שהיה בבחירת הזיווג, וביארו המפרשים מדוע התורה מאריכה בכך, ומוסיפים עוד, שיפה שיחתן של עבדי אבות.

תפילה: כמה דברים אנו למדים מזיווגו של יצחק ורבקה: הדבר הראשון - מובא בשם ה"סבא מקלם" רבי שמחה זיו זצ"ל: הקדוש ברוך הוא נתן לאברהם אבינו את הכח לברך כל באי עולם ושברכותיו יתקיימו, וגם הבטיחו: "כי ביצחק יקרא לך זרע", ובכל זאת, בהגיע עת דודים - זמנו של יצחק להתחתן, אליעזר היוצא בשליחותו של אברהם, עמד והתפלל. ואף שכל הזיווגים נקבעים על ידי הקדוש ברוך הוא וארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים בת פלוני לפלוני, תמיד נזקקים לתפלה. וגם אחרי שהתחתן, עברו עליו שנים רבות ללא ילדים, הגם שהייתה לו הבטחה מהקדוש ברוך הוא לזרע של קיימא, בכל זאת הוא עומד ומתפלל, כי אין לך דבר שאינו זקוק לשיח שפתיים לפני ה'.

הקשה הרב מבריסק: אם נתבונן נראה שבכל פרשת רבקה ישנה מהירות גדולה, נאמר בתחילה: "ותמהר ותער כדה" "וירץ העבד" "ותרץ ותגד", וגם כשאליעזר סיפר את הדברים בבית בתואל, כתוב להלן (פרק כד פסוק מו) "ותמהר ותורד כדה" ואחר כן נאמר "אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדוני". לכאורה מה עניין המהירות הזאת בכל מהלך הדברים? ומתרץ, שבנוסח תפילתו של אליעזר התפלל שהכל יקרה מיד ומהר ולכן כך קרה לפי מה שביקש: "ה' אלוקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום", ותפלתו, כידוע, היתה לפנות ערב, לפני שקיעת החמה שעוד היום תבוא הנערה. ולכן "ותמהר", שקודם שתשקע החמה תשקהו. רואים אנו מכאן את גודל מעלת התפלה וכוחה.

מבקש בתפילתו שהזכויות יעמדו לו: אברהם שולח את אליעזר עם עשרה גמלים כדי שיזכור לו הקדוש ברוך הוא זכות עשרה ניסיונות ותעמוד לו זכות זו למצוא זיווגו של יצחק בקלות. (רבינו אפרים) וגם כשהשביע אברהם את אליעזר הוא אומר לו "ה' אלקי השמים", ומפרש רש"י: אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי, ולא אמר אלקי הארץ ולמעלה אמר "ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ", וטעם חילוק זה, בתחילה כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ, אך כשהרגלתי את שם ה' בפי הבריות, המלכתי אותו גם על הארץ.

כנראה שהזכיר כן כדי שתעמוד לו הזכות שהכיר לכל באי עולם את שמו של השם יתברך בשמיים ובארץ, וכך יזדרז הזיווג של יצחק בנו.

באר המים: לפני שהגיע אליעזר לבאר המים התפלל ואמר: "הנה אנכי ניצב על עין המים.. והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך" – מבאר המהר''ל: דווקא על הבאר כי הוא המקום לבחון הזיווג, שכן מים דרכן לירד למטה ואם המים עולים זה היפך הטבע ממש כקריעת ים סוף, ואם כן הוצרך אליעזר לבודקה על הבאר האם המים יעלו לקראתה ואז ידע שהיא היפך ממשפחתה.

ובזה יתבאר המשותף בין יצחק, יעקב ומשה שבזוהר הקדוש (ויצא קנב:) מבואר שהזיווג של שלושתם נזדמן על הבאר, כיון שרבקה באה מביתו של רשע - בתואל, וכן רחל בתו של לבן הרשע, וכמו כן צפורה בת יתרו שעבד עבודה זרה, את שלשתן צריך היה לבחון על הבאר. [לכן סגולה להתפלל איפה שיש באר מים ומעיין על שידוך (בשם הרב קנייבסקי)]

מהשם אשה לאיש: אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים אפשר ללמוד שמה' אשה לאיש. "מן התורה" שנאמר על זיווגה של רבקה ליצחק - "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר", "מן הנביאים", ממה שכתוב על זיווגו של שמשון לאשה הפלישתית, "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא", "מן הכתובים" דכתיב "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת". (מסכת מועד קטן יח:)

במדרש (בראשית רבה סה, יט) מסופר: בשעה שציווה יצחק את עשו להביא לו ציד כדי לברכו, רבקה שמעה דבריו והורתה ליעקב שיביא מטעמים לפני שיבוא עשו והכינה במהירות שני גדיי עזים טובים וכשנכנס ליצחק שאלו אביו מדוע מהרת למצוא בני? איך עשית את זה כל כך מהר?!

השיב לו יעקב: "כי הקרה ה' אלקיך לפני", ועל כך מביא המדרש שתי דעות - רבי יוחנן וריש לקיש. אחד מפרש שאמר לו יעקב: "אבא, זכור נא כשנעקדת על גבי המזבח איך זימן לך הקדוש ברוך הוא את האיל לשם - עוד מששת ימי בראשית! וכי יקשה עליו להכין לך אוכל?! והשני מבאר שאמר לו יעקב: "אבא, הרי לזיווגך לא טרחת - שהרי אליעזר הלך וסידר הכל ובאת עם הגמלים ומצאת את זיווגך - אז מה אתה דואג?! כמו שהמציא הקדוש ברוך שידוך עבורך, כך הזמין עבורך סעודה!"

ישנו מדרש נוסף, המבאר בצורה נפלאה את הפסוק (ויקרא רבה כט, ח) "אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות, המה מהבל יחד". בנוהג שבעולם מה הבריות אומרות? איש פלוני אם ישא אשה פלונית הרי זה שידוך הולם ואומר הכתוב כנגדם "אך הבל בני אדם", הקדוש ברוך הוא חושב אחרת ומסדר את הזיווג המתאים באמת. "כזב בני איש המה מהבל יחד" אמר רבי חייא: עד שהן עשויים הבל בתוך מעי אמן, עוד לפני שנראו ברחם אימם, מכין אותם הקדוש ברוך הוא וקובע - זה ישא פלונית וזו תינשא לפלוני, לזה ייוולד בן, ולזה תיוולד בת.

המטרוניתה ורבי יוסי בן חלפתא מובא במדרש (בראשית רבה סח, ד): מטרוניתה [שרה] אחת שהייתה עשירה מאוד שאלה את רבי יוסי בר חלפתא: לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו? אמר לה: לששה ימים, כמו שכתוב (שמות כ, י): "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה: הוא יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו זה מה שהוא עושה? אף אני יכולה לעשות כן, הרבה עבדים ושפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה רבי יוסי: אם קלה היא בעינייך, קשה הדבר לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף.

הלך לו רבי יוסי בר חלפתא לביתו. מה עשתה אותה מטרוניתה, הלכה ונטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותם בשורות שורות, ולכל אחד אמרה אתה תנשא לפלונית ואתה לפלונית, וזיווגה אותם באותו הלילה. למחרת בבוקר באו אותם עבדים ושפחות, זה נפצע בראשו, זה בעיניו, וזה ברגלו, שאלה אותם בפליאה מה קרה לכם? אמרו לה: זה אמר אני לא רוצה אותה וזאת אמרה אין אני חפצה בו.

מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא, והכריזה: אין אלוה כאלוהיכון, אמת היא תורתכם נאה ומשובחת, יפה אמרה. אמר לה רבי יוסי: לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעינייך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף.

הדרך לזיווג הגון: יש עיתים שהקדוש ברוך הוא מאלץ בן אדם להתחתן עם מישהו, שמצדו לא כל כך מעוניין בו, וזהו שכתוב בפסוק: "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות" כלומר "בכושרות" בכי ושירות, מי שרוצה אומר שירה ומי שלא רוצה בוכה, ואמר רבי ברכיה: בלשון זה השיבה רבי יוסי בר חלפתא את אותה מטרוניתה - "הקדוש ברוך הוא יושב ועושה סולמות" כלומר מפיל לזה ומרים לזה, מוריד לזה ומעלה את זה כמו שכתוב בספר תהילים "אלקים זה ישפיל וזה ירים", יש אדם שהולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו.

קשה לזווגן: נשאלת השאלה - מה פירוש "קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף" - האם לקדוש ברוך הוא היה קשה לעשות משהו בקריעת ים סוף?!

אומרים רבותינו (מכילתא בשלח ב) דבר נפלא: כשבני ישראל עברו את הים כשיצא ממצרים, היו בדרגות נפלאות וראו את יד ה' עין בעין כמו שאמרו "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" - בקריעת ים סוף, זכתה שפחה פשוטה לחזיונות נבואה כה גבוהים, מה שיחזקאל הנביא לא זכה לראות!

על פי זה, מסבירים רבותינו - שגם האדם בדרגת שפחה - כלומר, האדם בעל הדרגה הנמוכה ביותר בבריאה יכול לראות בחוש את הקדוש ברוך הוא בזמן השידוך!

הדברים הנגלים לעינינו תוך כדי מהלך השידוך, הם כל כך נפלאים ויש בכוחם להביא אותנו להתרוממות הרוח ולהשגה רוחנית מיוחדת בגדלות הבורא ובנפלאותיו.

כל חתן וכלה בזמן מהלך השידוך, הפגישות והחתונה מרגישים בחוש את ההשגחה הפרטית של הקדוש ברוך - "מה' אשה לאיש".

ההבדל בין זיווגו של יצחק לזה של יעקב: מעשה בבחור מבוגר מאוד שנתקשה במציאת שידוך. נכנס הבחור אל רבו ושאל, רבי קדוש, עד מתי... עד מתי... מקבל אנוכי גזירת שמים באהבה, אבל בתנאי שהרבי יגלה לי את הקץ – מתי אזכה לבוא בברית האירוסין... אמר לו הרבי, הנה בפרשתנו נתבארו בארוכה הניסים שאירעו במציאות זיווגו של יצחק, מיד בצאת אליעזר לדרכו פדנה ארם – 'קפצה לו הארץ' בהגיעו לשם – 'טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת' (כד, טו) והנה מיד התאמת לו הסימן – 'והאיש משתאה לה...' לאחר מכן מת בתואל שרצה להמית את אליעזר בסם המות ששם במאכלו ובא מלאך והחליף קערותיהם (מדרש אגדה בראשית רבתי דף נט). לא כן בהגיע תור כלולות יעקב אבינו, כי לא די שלא אירעו לו ניסים, אלא בכל אשר פנה נתקל במכשולים ומהמורות, אך 'ויצא יעקב מבאר שבע' – קפץ עליו רוגזו של אליפז שרצה להורגו, וכפדיון נפשו בזז את כל אשר לו, לאחר מכן העבידו לבן שבע שנים, ואם לא די בזה שוב רימהו והוכרח לעובדו עוד שבע שנים, ורק לאחר כל זה זכה לבנות את ביתו ולהקים שנים עשר שבטי י-ה עדות לישראל, והרואה יתמה 'מה נשתנה' זה מזה. וביאור הדבר [אף שאין לנו כלל השגה באבות הקדושים ובהליכותיהם, אלא שניתנה לנו רשות ללמוד את הנוגע לנו כפשוטן של דברים], כי בשלוח אברהם אבינו את אליעזר עבדו ידע היאך תהא דרכו, ולכן מיד נשא כפיו – ''ה' אלוקי אדוני אברהם, הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם'' (כד, יב) ולאחר מכן - ''ניצב על עין המים'' ואמר: רבונו של עולם - אני את השתדלותי עשיתי בהגיעי עד הנה, מכאן ואילך אין לי על מי להישען אלא עליך אלוקי אדוני אברהם, ועשה סימן שיראהו ה' את הנערה הראויה לבן אדוניו, לכן זכה לכל הניסים הללו, מאחר שהרגיש עצמו 'תלוי' ביד ה'. מה שאין כן גבי יעקב אבינו, הרי בצאתו מבית אביו לא הלך 'לחפש' את זיווגו, כי ידע שהוא הולך לקחת את רחל, כפי ש'היו הכל אומרים – הגדולה לגדול והקטנה לקטן' (גמרא בבא בתרא קכג.), ואף ממון הרבה לקח עמו, נמצא הכל היה אצלו עם 'חשבון' וסדר שכך וכך צריך להיות – אמרו לו כביכול משמים, 'אין העולם מתנהל אלא על פי ה', ולא על פי חשבונות הברואים, על כן הוצרך לעבור כל כך הרבה עיכובים ותלאות בדרכו [וסוף דבר היה שנישא הן לגדולה והן לקטנה, ולא עוד אלא שלאה קדמה לרחל]. כשמוע הבחור דברים הללו הבין שהכל תלוי בבורא עולם ועליו להרבות בתפילה ולעשות השתדלות לזיווגו.

האדמו"ר מגור, בעל ה'בית ישראל' אומר בשם הרב מבריסק: כאשר אליעזר עבד אברהם פוגש ברבקה, אומר הפסוק: "וירץ העבד לקראתה... ותמהר... ותרץ ותגד לאביה..." – מדוע הכל נעשה במרוצה ובחופזה?...

עונה הגאון ואומר: 'ללמדך כי בהתקרב הזמן אשר יועד מן השמים לגמר השידוך – דבר לא יעצור את הזיווג, אליעזר התפלל "הקרה לפני היום", ועל כן הייתה לו קפיצת הדרך ובמהירות מצא כלה ליצחק על מנת שהכל ייגמר בזמן שנקבע בשמיים".

התפילה בכותל המערבי: סיפר הרב רפאל אוחיון: כשהגיע זמני להתחתן ניסיתי הרבה סגולות והשתדלות אך ללא הועיל. יום אחד נסעתי לכותל המערבי והתפללתי בדמעות מעומק הלב.

שבוע לאחר מכן פגשתי את אשתי. למפרע התברר – שביום שהייתי בכותל, היא החליטה לצאת לשידוכים ולכן קיבלה על עצמה לקרוא 40 יום נשמת כל חי, הפלא הגדול הוא – שביום ה-40 שלה, סגרנו אולם!

הנסיעה הארוכה: מסופר על משפחה שנסעה מנוי יורק למונטריאל שבקנדה - נסיעה של יותר מ-7 שעות בשביל שידוך שלבסוף לא צלח. כשחזרו, נסעו עם יהודי שעושה הסעות וכל הדרך ההורים של הבחור התלוננו על איבוד הזמן ועל הטירחה הרבה, והבחור היה מעודד אותם בדברי אמונה, שהכל מאת ה' וכל מה שה' עושה הכל לטובה, ובמהלך הנסיעה הנהג, אשר שמע את השיח ביניהם, הציע את בתו לבחור, שמצא חן בעיניו, וכך זכו להקים בית נאמן בישראל.

התפילה מעומק הלב: סיפר החפץ חיים על כוחה של השגחה פרטית. היה יהודי שנכנס בשבת בצהרים לבית הכנסת והנה הוא רואה יהודי עומד עם ספר תהילים וקורא בדמעות שליש בשבת עצמה את התהילים. ניגש אליו ושאלו, מה המצוקה שיש לך למה אתה ככה בוכה? אמר לו אני כל השבוע עובד קשה מאוד לפרנסתי וכמעט ולא נמצא בבית, בשבת כשאני נמצא בחיק משפחתי, אני רואה את בתי הבוגרת השרויה בצער גדול על שלא מוצאת חתן, וליבי דואב על כך. לפיכך, אחרי הסעודה, הולך אני לבית הכנסת וקורא את ספר התהילים ובוכה להשם מעומק הלב שישלח לה את החתן המיועד לה. שאל אותו יהודי פרטים על בתו והציע לו כשידוך את בנו, וכך זכו להקים בסייעתא דשמייא בית נאמן בישראל.

ה"חזון איש": פעם סיפר החזון איש לאחותו הצדקנית, אשת ה"סטייפלר" הקדוש ואמר: "היום היה אצלי יהודי אשר בא לברר אודות טיבו של בחור מסוים, על מנת לבדוק האם מתאים הוא לבתו. והנה, כששאל אותי האב על יראת השמיים של אותו בחור, לא רציתי לענות בצורה שלילית, ואמרתי בצורה עדינה, שאינה משתמעת לשתי פנים: "יש לו במה לשנות דרכיו ולהתעלות יותר ממצבו העכשווי". אחר כך המשיך האב ושאל אותי על התמדתו של הבחור בלימוד התורה, ואף אז אמרתי לו בצורה ברורה: "גם כאן יש לו במה להשתפר". כשעל ידי כך אני מנסה לרמוז לו שלדעתי לא כדאי לו ללכת על בחור כזה. אלא שהאב הבין ממני אחרת – 'אם החזון איש אמר שיש לו להשתפר בזה, סימן שהוא מושלם בהכל, ויש לו עוד לעלות ולהגיע להישגים רבים, ממילא זה החתן המתאים'. וכבר באותו היום נסגר השידוך. או אז עצר החזון איש ואמר לאחותו בהתפעלות: "הביטי וראי היאך מנהיג ה' את העולם, שהרי למרות שרמזתי לו בצורה ברורה שלא כדאי לו לקחת בחור זה, הרי כיוון שזה הזיווג משמיים, האב הבין את ההיפך הגמור. כי מה' אשה לאיש". כי רק ה' עשה ועושה לכל המעשים!