משה רבנו

תולדותיו

חז״ל למדו שמשה נולד ונפטר בז׳ באדר (מגילה יג ע״ב; קידושין לח ע״א). הוא נפטר בערבות מואב, מול הארץ שלא נכנס אליה, ומקום קבורתו לא נודע.

התורה מסכמת: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״ (דברים לד, י). כל לימוד תורה הוא המשך של מה שמסר משה – ״משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע״ (אבות א, א).

מנהגי ההילולא של משה רבנו

בז׳ באדר נוהגות חברות קדישא רבות להתענות ולערוך סעודה, משום שמשה נקבר בידי הקב״ה עצמו. יש נוהגים ללמוד את פרשת וזאת הברכה.

מה נוהגים ביום ההילולא של משה רבנו?

״הילולא״ פירושה חגיגה. לפי מסורת המקובלים, יום הפטירה של צדיק הוא יום שבו נגלה עיקר עבודתו בעולם, ולכן מציינים אותו בלימוד, בתפילה ובשמחה של מצווה – לא באבל. אלה המנהגים הנפוצים:

• נר לעילוי נשמתו – מדליקים נר נשמה ואומרים ״לעילוי נשמת…״ לפני הלימוד או התפילה.
• לימוד מתורתו – לומדים דף, פרק או מאמר מספריו, ואם אין – משניות, שאותיותיהן אותיות ״נשמה״.
• תהילים – יש האומרים פרקי תהילים, ובמיוחד את מזמור קיט לפי אותיות שמו.
• צדקה – נותנים צדקה לעילוי נשמתו, ויש הנוהגים לתת למוסדות תורה שנקראים על שמו.
• עלייה לציון – מי שיכול עולה לקברו להתפלל. מתפללים לה׳ בלבד; הצדיק אינו מתווך, אלא מתפללים במקום שזכותו גדולה.
• סעודת הילולא – בקהילות רבות, ובעיקר בקהילות המזרח, עורכים סעודה עם שירה וסיפורים על הצדיק.

אלה מנהגים ודרכים להתקרב, לא הבטחות. מה שמשנה הוא הלב – ללמוד ממידותיו של הצדיק וללכת בדרכיו. עוד מנהגים ותפילות במדור הסגולות.