ויקרא ח, ל

וּנְסִיב מֹשֶׁה מִמִשְׁחָא דִרְבוּתָא וּמִן דְמָא דִי עַל מַדְבְּחָא וְאַדִי עַל אַהֲרֹן עַל לְבוּשׁוֹהִי וְעַל בְּנוֹהִי וְעַל לְבוּשֵׁי בְנוֹהִי עִמֵהּ וְקַדִישׁ יָת אַהֲרֹן יָת לְבוּשׁוֹהִי וְיָת בְּנוֹהִי וְיָת לְבוּשֵׁי בְנוֹהִי עִמֵהּ

וּנְסֵיב משֶׁה מִמִשְׁחָא דִרְבוּתָא וּמִן אַדְמָא דְעַל מַדְבְּחָא וְאַדִי עַל אַהֲרן וְעַל לְבוּשׁוֹי וְעַל בְּנוֹי וְעַל לְבוּשֵׁי בְנוֹי עִמֵיהּ וְקַדִישׁ יַת אַהֲרן וְיַת לְבוּשׁוֹי וְיַת בְּנוֹי וְיַת לְבוּשֵׁי בְנוֹי עִמֵיהּ

ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח לא ידעתי אם מערבן להזאות הללו כמו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח (ויקרא ט״ז:י״ח) וכן לא נתברר לי מה טעם איחר הזאות הללו לאחר הקטרה של מלואים כי בצואה (שמות כט כא) הקדים ההזאות ואח"כ אמר ולקחת מן האיל החלב והאליה (שם פסוק כב) ואולי בעבור שאמר שם (ויקרא ח׳:כ״א) וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו למד משה כי הוא הדבר המאוחר הנעשה בהם שבו יהיו קדושים לגמרי כי לא הזכיר שם במשיחה (שם ז) קדוש ולא במתן בהונות (שם כ) וכאן אמר וימשח אותו לקדשו (ויקרא ח׳:י״ב) לא שיקדש לגמרי עד שעשה ההזאות ואמר בהן (כאן) ויקדש את אהרן ואת בניו והנה השלים קדושת האב והבנים כאחת בהזאות הללו וכך אמרו בת"כ (צו מלואים לד) ויקדש את אהרן הא למדת שלא שלם קדוש אהרן והבנים אלא בהזאת דם:

ויקח משה משמן המשחה חז״ק כאן משמע לאחר שהקטיר מן האיל השני החלב והאליה והיותרת והכליות ושוק הימין לקח משמן המשחה ומן הדם והזה על אהרן ועל בניו ובפרשת תצוה בענין הצווי מצינו למפרע.

ויקח משה וגו׳. ע׳ מש״כ בזה המקרא בס׳ שמות בצוואה מקרא כ״א. וגם ע״ז כתיב במקרא הקודם כאשר צוה וגו׳ שהיה בקבלה שראוי להקדים ההקטרה ותנופת החזה לפני הזאה על הכהנים: