ויקרא ו, כב

כל זכר בכהנים יאכל אתה. הא למדת שהמחטא אותה האמור למעלה לא להוציא שאר הכהנים, אלא להוציא את שאינו ראוי לחטוי:

כָּל דְכוּרָא בְּכַהֲנַיָא יֵכוּל יָתַהּ קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא

כָּל דְכוּרָא בְּכַהֲנַיָיא יֵיכוּל יָתָהּ קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא

וטעם קדש קדשים הוא. עם כל זכר שאין ראוי לאכול החטאת שהקריבו ממנה והובא לכפר כי אם התמימים והזכר תמים מהנקבה ואפילו קטן יקרא זכר והזכר שהוא בן שלש עשרה שנה כאשר העתיקו אבותינו:

יאכל אותה. מצות אכילה בכזית לכל זכר בכהנים. כמו מצות פסח לכל א׳ מהחבורה שנתמנו עליו. ולא משום שלא יבא לידי נותר. אלא מ״ע היא ממש ומברכין באכילתה אקב״ו על אכילת קדשים:

קדש קדשים הוא. הוא טעם גם על דיוק כל זכר דוקא. גם על עיקר מצות אכילה. דבשביל שהיא קודש קדשים אין אשה שהיא רק בגדר טהור זוכה בו. וגם מש״ה אין ראוי לאכול פחות מכזית שאינו מקיים בזה מצות אכילה וא״כ הוא נהנה מן הקודש שלא במקום מצוה. ואע״ג דמכ״מ אין בזה איסור אפילו לאכול פחות מכזית כמו שהיה בלחה״פ שהיה מגיע כפול מכ״מ מצוה לאכול דוקא כזית כדי לקיים מ״ע: