ויקרא ג, ו

וְאִם מִן עָנָא קוּרְבָּנֵיהּ לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא קֳדָם יְיָ דְכַר אוֹ נוּקְבָא שְׁלִים יְקָרְבִינֵיהּ

וְאִין מִן עָנָא קוּרְבָּנֵיהּ לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא קֳדָם יְיָ דְכַר אוֹ נוּקְבָא שְׁלִים יְקַרְבִינֵיהּ

לזבח שלמים לה׳. כ״ז מיותר שהרי מיירי בתחלת הפרשה בשלמים ואם זבח שלמים קרבנו. ומזה יצא הדרש בזבחים דף ח׳ דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים. היינו מותר הפסח קרב שלמים. ובזה מדויק עוד הא דכתיב כאן לה׳ ולא כמו בראש הפרשה. אלא ללמדנו שאפילו בהיות ישראל במדבר ויבואר להלן בפ׳ אחרי ובס׳ דברים פ׳ ראה. שהיו רשאין אז להביא שלמים להיות לחמם לנפשם היינו כדי שיהיו רשאין לאכול בשר שנאסר אז שחיטת חולין לכ״ע כמבואר שם. מש״ה דייק הכתוב כאן דמותר הפסח קרב דוקא שלמים לה׳. שיהא הבשר נאכל משלחן גבוה כמו שהיה הפסח עצמו: