ויקרא ג, יד

וִיקָרֵב מִנֵהּ קֻרְבָּנֵהּ קֻרְבָּן קֳדָם יְיָ יָת תַּרְבָּא דְחָפֵי יָת גַוָא וְיָת כָּל תַּרְבָּא דִי עַל גַוָא

וִיקָרֵיב מִינֵיהּ קוּרְבָּנֵיהּ קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ יַת פְּרֵיסוּתָא דְתַרְבָּא דְחָפֵי יַת כְּרֵיסָא וְיַת כָּל תַּרְבָּא דְעַל כְּרֵיסָא

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח הטעם שאין דרך כבוד של גבוה בקרבן שיהיה תפל מבלי מלח כענין הקריבהו נא לפחתך. והרמב"ם כתב שמנהג עובדי ע"ז להרחיק המלח מן הקרבנות לפי שהמלח בולע הדם וההרחקה כדי שלא ילך אפי' טפה מן הדם לאיבוד כל כך היו נמשכין אחר מאדים וכחותיו ולהרוס כוונתם צוה במלח תמלח. ודרז"ל העולם כולו שלישו מדבר שלישו ישוב שלישו ים עמד ים לפני הקב"ה אמר רבונו של עולם במדבר נתנה תורה בישוב נבנה בית המקדש אני מה תהא עלי אמר לו עתידין ישראל שיקריבו מלח ע"ג המזבח. ועל דרך הקבלה יש במלח שני כחות משתנים זה הפך זה מים ואש ובכח חמימות האש המיבשו חוזר מלח ומים ואש כנגד מדת רחמים ומדת הדין ולזה קרא למלח ברית אלהיך לפי שבו יתקיים העולם ויכרת כמו שאמרו ז"ל ראה שאינו יכול להתקיים בדין שתף עמו מדת רחמים וכן המלח מקיים ומעמיד הבשר זמן מרובה ונותן טעם בכל המאכלים והוא מכרית גם כן כי המקום המלוח לא יעלה בו כל עשב וכתיב גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ואם לא כן למה קרא למלח ברית אלהים וכי המלח הוא ברית הש"י. וכתב רבי אברהם שהוא שבועה כמי שאומר אני משביעך בברית אלהיך שלא תשבית מלח מעל מנחתך: