ויקרא כז, כח

אך כל חרם וגו'. נחלקו רבותינו בדבר יש אומרים סתם חרמים להקדש, ומה אני מקים (במדבר יח יד) כל חרם בישראל לך יהיה, בחרמי כהנים שפרש ואמר הרי זה חרם לכהן, ויש שאמרו סתם חרמים לכהנים:

לא ימכר ולא יגאל. אלא ינתן לכהן לדברי האומר סתם חרמים לכהנים, מפרש מקרא זה בסתם חרמים. והאומר סתם חרמים לבדק הבית, מפרש מקרא זה בחרמי כהנים, שהכל מודים שחרמי כהנים אין להם פדיון עד שיבואו ליד כהן, וחרמי גבוה נפדים:

כל חרם קדש קדשים הוא. האומר סתם חרמים לבדק הבית מביא ראיה מכאן, והאומר סתם חרמים לכהנים מפרש כל חרם קדש קדשים הוא לה', ללמד שחרמי כהנים חלים על קדשי קדשים ועל קדשים קלים, ונותן לכהן, כמו ששנינו במסכת ערכין (כח ב) אם נדר נותן דמיהם, ואם נדבה נותן את טובתה:

מאדם. כגון שהחרים עבדיו ושפחותיו הכנענים:

בְּרַם כָּל חֶרְמָא דִי יַחְרֵם גְבַר קֳדָם יְיָ מִכָּל דִי לֵהּ מֵאֲנָשָׁא וּבְעִירָא וּמֵחֲקַל אַחֲסַנְתֵּהּ לָא יִזְדַבַּן וְלָא יִתְפָּרָק כָּל חֶרְמָא קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא קֳדָם יְיָ

בְּרַם כָּל אַפְרָשָׁא דִי יַפְרֵישׁ גְבַר קֳדָם יְיָ מִן כָּל דְאִית לֵיהּ מֵאֱנָשָׁא וּבְעִירָא וּמֵחֲקַל אַחֲסַנְתֵּיהּ לָא יִזְדַבֵּן וְלָא יִתְפְּרֵק כָּל אַפְרָשָׁא קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא קֳדָם יְיָ

לְחוּד כָּל אַפְרָשׁוּ דִי יַפְרִישׁ גְּבַר לִשְׁמָא דַיְיָ מִן כָּל דְאִית לֵיה מִן בְּנֵי אֱנָשָׁא וּבּעִירָא כָּל אַפְרָשׁוּת קדֶשׁ קוּדְּשִׁין הוּא לִשְׁמָא דַיְיָ:

מכל אשר לו. שהוא ברשותו:

מאדם. כמו והחרמתי את עריהם:

אך כל חרם וגו'. פירש״י יש אומרים סתם חרמים להקדש לבדק הבית כמו שפירש״י לקמן לאלתר מכל חרם קדש קדשים הוא.

לא ימכר ולא יגאל. פרש״י לדברי האומר וכו׳ מפרש מקרא זה בסתם חרמים והכי קאמר קרא אך כל חרם, כלומר כל חרם סתם לא ימכר ולא יגאל אלא ינתן לכהנים ולדברי האומר סתם חרמים לבדק הבית מפרש מקרא זה בחרמי כהנים והכי אמר קרא אך כל חרם כלומר כשהוא אומר ערך בהמה זו יהיה עלי חרם לכהן בהאי אמר קרא לא ימכר ולא יגאל שהכל מודים וכו׳ אבל בסתם חרמים דהיינו חרמי גבוה נפדין.

כל חרם קדש קדשים . פירש״י ללמד שחרמי כהנים חלים כו'. כלומר אם כהן אחד אומר על קדשי קדשים או על קדשים קלים של עצמו הרי עלי חרם לכהן ערך קדשים אלו, החרם חל עליהם, ונותן דמי הערך לכהן אחר כמו שפירש רש״י אם נדר כו׳ אבל אם החרים קדשי חברו מסברא נותן הדמים בין הן נדר בין הן נדבה, כדמשמע בפרק המקדיש שדהו מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהם ואם נדבה נותן את טובתה כיצד שור זה עולה אומדים כמה רוצה אדם ליתן בשור זה להעלותו עולה אף על פי שאינו חייב.

מ פירוש לבדק הבית

נ פירוש ואחר שיבאו ליד הכהן הרי הן חולין גמורין לכל דבריהם ואם רוצה קונה אותן מן הכהן והרי הן כחולין ממש:

ס פירוש חרמי בדק הבית בעודן בידו ויפלו הדמים לבדק הבית ויצאו הנכסים לחולין:

ע רוצה לומר היינו שאמר הרי עלי ואם כן חייב באחריותו אם נאבד חייל חרמו ולכך צריך ליתן דמי שויה לכהן כיון שהחרם לכהנים והבהמה נקרבת למזבח בשביל הנדר שנדר כבר:

פ כלומר שאמר הרי זו אם כן אינו חייב באחריותו אם נאבד ואינו חייל החרם אלא בכדי טובת הנאה ואינו נותן לכהן אלא טובת הנאה דהיינו מה שכהן אחר רוצה ליתן לבעל הבית זה שימתין בקרבן זה להקריבו עד שיגיע משמר שלו כדי שיהיה לו העור של קרבן וכן שאר דברים, לפי שהיו כ"ד משמרות וכל משמר היה נוטל שבוע אחד דבכל שבוע היה משמר אחד מקריבים כל הקרבנות וכל מה שראוי לכהנים נוטלין אותו משמר של אותו שבוע ומה שנותן כהן אחר לבעל הבית זה שימתין בקרבן זה להקריב עד שיגיע משמר שלו כדי שיהיה לו העור של קרבן ושאר דברים דהיינו דבר מועט דשמא יאבד הקרבן ולא יהיה כלום דהבעל הבית אינו חייב באחריותו וכשיעור זה צריך ליתן בעל הבית שהחרים בהמה של נדבה לכהן: