ויקרא כו, לד

אז תרצה. תפייס את כעס המקום שכעס על שמטותיה:

והרצת. למלך את שבתותיה:

בְּכֵן תַּרְעֵי אַרְעָא יָת שְׁמִטָהָא כֹּל יוֹמִין דִי צְדִיאַת וְאַתּוּן בְּאַרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן בְּכֵן תַּשְׁמֵט אַרְעָא וְתִרְעֵי יָת שְׁמִטָּהָא

הָא בְּכֵן תַּרְעֵי אַרְעָא יַת שְׁנֵי שְׁמִיטָהָא כָּל יוֹמִין דְהִיא צַדְיָא מִנְכוֹן וְאַתּוּן תֶּהֱווֹן מִיטַלְטְלִין בַּאֲרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן בְּכֵן תִּתְנַיַיח אַרְעָא וְתִרְעֵי יַת שִׁזְבֵי שְׁמִיטָהָא

אז תרצה הארץ וזאת המלה כמו תשלי׳ וכן עד ירצה כשכיר יומו כי נרצה עונה:

שבתותיה. שמיטות ויובלים וכן כתוב עד רצתה הארץ את שבתותיה ושם פירשתיו:

השמה. שם ומשקלי השמות משתנים:

וטעם כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם. שתהיה שממה מכם אז תשבת ותמצא מנוחה למלא׳ שבתותיה:

אז תרצה הארץ. תשלם ותפרע:

את שבתותיה. שמטין ויובלות כמו שבאר באמרו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה:

אז תרצה הארץ אז כשיעברו עליכם שש גזרות שבענינות שהזכרנו מדה כנגד מדה כגון שש שנים שהיה לכם לעבוד ובשביעית לשבות אז תרצה הארץ את שבתותיה כלומר תזכור ותתאונן על מנהג קדמון שלה שהיתה עושה השש שנים ובשביעית שובתת.

תרצה תזכור כמו ואחריהם בפיהם ירצו. שהוא כמו יזכירו. ד״א תרצה תשלים כמו עד ירצה כשכיר יומו כי נרצה עונה וכן והרצת את שבתתיה. ד״א אז תרצה הארץ תתפייס הארץ כמו ולא יוסיף לרצות עוד ומשביע לכל חי רצון וכן והרצת (כה) את שבתתיה שלא שבתה בהן.

אז תשבת הארץ בפת״ח.

אז תרצה הארץ. שלא תעבד לא מכם ולא מאחרים:

אז תרצה הארץ את וגו׳ אז תשבת הארץ וגו׳. שתי פעמים אז. על שני זמנים שדברנו. היינו בשעה שישראל מסתלקים ממנה ועדיין אוה״ע יושבים בה:

תרצה הארץ את שבתתיה. שאע״ג שאוה״ע עדיין עובדין בה מכ״מ היא מתרצית במה שאין אתם עובדים בה. וזהו דמסיים המקרא ואתם בארץ איביכם. עכ״פ אתם וגו׳. וה״ז כאם שהבן שלה מצער אותה הרבה. יש לה נ״ר כשהבן גולה ולוקה. אע״ג שלא הונח לה עדיין מאחרים מכ״מ היא כנוקמת מבנה ומתרצה מזה שהוא נענש עליה:

אז. בזמן שגם אוה״ע מסתלקים ממנה:

תשבת הארץ לגמרי והרצת את שבתתיה. מה שעבדה בשבתתינו יותר מן הראוי לה יהא השביתה הגדולה מרצה לה:

ש כתב הרא"ם אין פירוש תפייס כעס המקום אמלת תרצה כי מלת תרצה היא פועל יוצא לשני ותפייס כעס המקום הוא פועל יוצא לשלישי פירוש הארץ תרצה את כעסו של מקום, אלא פירוש תפייס כעס המקום הוא פירושו של והרצת את שבתותיה דכתיב בסיפא דקרא ופירוש מלת תרצה היא תתפייס ופירושו אז תתפייס הארץ מן שבתותיה, ומפני שתכלית התפייסות הארץ הוא כדי שתחזור ותפייס את המקום כתב רש"י זכרונו לברכה מתחלה התכלית ואמר תפייס את כעס המקום והראיה על זה שהרי גבי והרצת פירש למלך פירוש שחסר מלת למלך וגבי מלת תרצה הארץ לא פירש חסירות מלת למלך לומר תפייס למלך מכעסו אלא על כרחך צריך לומר דלעיל לא פירש רק הכוונה ואמר תפייס את כעס המקום. (גור אריה) פירוש מלת תרצה מלשון פיוס שהם קרובים בענין ואמר תפייס כעס המקום שאין לפרש שתפייס השמיטות שאין שייך לפייס השמיטות שכבר עברו עליהם אלא יפייסו כעס המקום שכעס על השמיטות. אבל והרצת את שבתותיה שהוא לשון הפעיל שלא כתב ותרצה שבתותיה כמו בראש המקרא פירושו והרצת למלך שבתותיה שהוא פועל יוצא לשלישי שהארץ תפייס השמיטות למלך: