ויקרא כד, ו

שש המערכת. שש חלות המערכה האחת:

השלחן הטהר. של זהב טהור דבר אחר על טהרו של שלחן, שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן:

וּתְשַׁוִי יָתְהוֹן תַּרְתֵּי סִדְרִין שִׁית סִדְרָא עַל פָּתוֹרָא דַכְיָא קֳדָם יְיָ

וּתְסַדֵר יַתְהוֹן תַּרְתֵּין סִדוּרִין שִׁית בְּסִדְרָא חֲדָא וְשִׁית בְּסִדְרָא חֲדָא עַל פְּתוֹרָא בִּטְהֲרֵיהּ דִמְסַדֵר קֳדָם יְיָ

ב׳ מערכות. במספר השבטים כסוד האפוד והחשן או שני עשרונים כמספר המערכות:

על השלחן הטהור. כנגד שלחנות אחרים שיש שם והוא לבדו מצופה זהב וזרו זהב:

ושמת אותם שלשה דפוסים היו שם אחת לדפוס כשהיא בצק, ואחת לאופו בתוכו בתנור, ואחת שנותן בו כשהן נאפות כדי שלא יתקלקלו. שתים מערכות בשני ראשי השלחן.

שש המערכת על השלחן הטהר שש חלות זו על גב זו באחד משני ראשי השלחן, ושש חלות אחרות זו על גב זו בראשו השני דפני החלה לצדי השולחן ופתחי החלה לאורך השולחן כמו שפירשתי בפרשת תרומה.

ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת. לפי טוהר הלשון היה ראוי לכתוב ושמת אותם לשתי מערכות שש למערכת. אלא בא ללמדנו על הא דתנן לא סדור הקנים דוחה את השבת. ולכאורה הוא פלא. דאע״ג שאין לחוש לעפושי ביום השבת מכ״מ איך אפשר לעקור מצות מערכות בשביל טורח שבת במקדש אם לא שהיה בזה רמז במקרא והיינו דמשמעות לשון ושמת מתפרש בשני אופנים. א׳ תחלת שימה ועשיית הענין בשום לב היכן שנצרך לכך. וע׳ מש״כ בס׳ במדבר י״ז י״ב. ב׳ גמר התיקון על מתכונתו כמו וישם את הבדים ס״ס שמות ובס׳ במדבר ושמו בדיו ע״ש. וה״נ פי׳ ושמת אותם ביום הראשון תשובו לתקן הלחם על מתכונתם. ובזה מדויק לשון הכתוב ושמת אותם שתים המערכות אותם שתים מערכות שנעשה תמול בשבת תשים אותם היום ביום א׳. וכן שש המערכת שהיה תמול תשים אותה ביום אחר על מתכונתה. ומזה למדו חז״ל שיש לגזור מוקצה במדינה או טורח על חנם. [וכבר ביארנו בהע״ש שאי׳ קל״ז שכל גזרות חז״ל יש להם עיקר בתורה אלא שלא פירשה ומסרן לחכמים. וכמה גזרות שגזרו חז״ל במדינה היה אסור במקדש מה״ת כמש״כ שם אות א׳ ואות י״ט בס״ד]:

על השלחן הטהור. בעוד כח השלחן בטהרתו אז מגיעים לתכליתו משא״כ בסוף בית שני שנתקלקל כח השלחן בעון הדור לא הגיע המצוה לתכליתו שלא נאכל כזית לכל כהן כפי המצוה וכדאיתא רפ״ד דיומא:

א והוא מקרא קצר וצריך להוסיף חלות אחר מלת שש להודיע אלו שש מה הן, והוסיף מלת אחת להודיע ששש חלות האחרות הן היו על המערכה השניה:

ב ופירוש טהרו גבו ובלשון ישמעאל קורין הגב טהור בטי"ת רפויה הנקרא בלשונם ד"ט. הרא"ם:

ג כלומר הסניפין היו למעלה על השלחן ולחם הפנים מונח עליהם והיו בין כל לחם ולחם כמו שמפורש בפרשת תרומה כדי שלא יכבד משא העליונים על התחתונים וישברו, אבל על השלחן לא היה קנה דהלחם התחתון שוכב על השלחן: