ויקרא כד, כא

ומכה בהמה ישלמנה. למעלה דבר בהורג בהמה, וכאן דבר בעושה בה חבורה:

ומכה אדם יומת. אפלו לא הרגו אלא עשה בו חבורה, שלא נאמר כאן נפש ובמכה אביו ואמו דבר הכתוב, ובא להקישו למכה בהמה מה מכה בהמה מחיים, אף מכה אביו ואמו מחיים, פרט למכה לאחר מיתה, לפי שמצינו שהמקללו לאחר מיתה חיב, הצרך לומר במכה שפטור ומה בבהמה בחבלה, שאם אין חבלה אין תשלומין, אף מכה אביו ואמו אינו חיב עד שיעשה בהם חבורה:

וּדְיִקְטוֹל בְּעִירָא יְשַׁלְמִנַהּ וּדְיִקְטוֹל אֲנָשָׁא יִתְקְטֵל

וּמַאן דְיִקְטוֹל בְּעִירָא יְשַׁלְמִינָהּ וּמַאן דְיִקְטוֹל אֵינָשָׁא יִתְקְטֵיל

וטעם ומכה בהמה. פעם אחרת להזכיר הגר כי נתינת המום הוא בישראל כי כן כתוב בעמיתו רק מכה אדם ובהמה משפט אחד להם כגר כאזרח וכבר הודעתיך כי בהתחבר שני כפי״ן הוא דרך קצרה גם הכתוב אחז דרך קצרה שלא הזכיר עם מכה אדם ומת כי ידוע הוא כי המכה לא יומת עד מות המוכה. ופירוש אחר הזכיר בתחלה נפש והטעם שהכהו במקום מסוכן ואחר כן אמר כלל מי שימית יומת בין שיכה במקום מסוכן או שאינו מסוכן על כן לא הזכיר נפש:

ומכה בהמה ישלמנה - חובל, אעפ"י שאינו ממיתה לגמרי.

ומכה (נפש) בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. וסמך לו "משפט אחד", למדך שהדין שוה בדיני נפשות ובדיני ממונות לענין דרישה וחקירה. משפט אחד, משפט של אחד הקב"ה שהוא אחד, אותו משפט שנתן לכם בהר סיני לא כמשפטי העכו"ם ודיניהן.

ומכה בהמה ישלמנה שנאו הכתוב לפי שבתחלה הזכיר נפש פירוש שהכהו במקום מסוכן ואחר כך אמר כל מי שימות אפילו הכהו במקום שאינו מסוכן ולכך לא הזכיר עכשיו נפש.

ומכה אדם. שעושה בו חבורה, כגון אביו, ובהחובל מוקי להאי קרא בהחובל בחברו כגון שקטע ידו או רגלו, ומאי יומת, יומת בממון, ובא לפרש בעין תחת עין לאו דוקא, אלא ממון, והיקשו כאן לבהמה לומר: מה [מכה] בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין; ויש מפר' דאיומת דאיש כי יכה כל נפש אדם אמר, מאי יומת, יומת בממון, וטועים כי חזר בו התלמוד ממאי דאמר' לעיל דהאי לקטלא אתי, דאיש כי יכה לקטלא אי, כדמפרש בסנהדרין באלו הן הנשרפין, ותני דבי חזקיה פליג אתנא דהחובל ומוקי האי קרא נמי לקטלא ודרש: מה מכה בהמה לא חלקת בו בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאין מתכוין לפטרו ממון אלא לחיבו ממון, אף מכה אדם (ו)לא תחלק בו לחיבו ממון אלא לפטרו ממון:

ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. עוד נ״מ בין הכאה דבהמה לאדם. דבהכאה לבהמה ישלם תומ״י כמה הוא נישום בשוק ואין לב״ד לחוש שמא תמות לאחר כמה ימים מחמת הכאות אלו ויהי ההיזק מרובה דמכ״מ היה לבעליו למוכרה ולקבל דמי הבהמה בשעת ההיזק. [ואפילו למש״כ התוס׳ ב״ק ד״י דכחש בשעת העמדה בדין דלא שיימינן כמו שהיה שוה בשעת הכאה כ״ז שהיא בחיים. מכ״מ יותר משעת העמדה בדין לא חיישינן כלל] משא״כ מכה אדם חובשין אותו ואם ימות מהכאות אלו יומת. וכדאי׳ בכתובות דל״ג שחובשין אותו ואי מיית קטלינן ליה:

נ דאם לא כן מה ישלמנה מה חסרון עשה בה שישלמנה:

ס פירוש כיון דלא כתיב הכא נפש שמע מינה דבהכאה בלא מיתה מיירי ואי באדם אחר מיירי והא כתיב ומכה איש ומת אמר רחמנא ולא בהכאה בלבד אלא על כרחך במכה אביו ואמו מיירי וכו': חסלת פרשת אמור