ויקרא יט, לו

אבני צדק. הם המשקולות ששוקלין כנגדן:

איפת. היא מדת היבש:

הין. זו היא מדת הלח:

אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן דבר אחר אני הבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, ואני הנאמן להפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות את הבריות שאין מכירים בהם:

מֹאזְנָוָן דִקְשׁוֹט מַתְקְלָן דִקְשׁוֹט מְכִילָן דִקְשׁוֹט וְהִינִין דִקְשׁוֹט יְהוֹן לְכוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן דִי אֲפֵּקִית יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם

מוֹדְנָווּן דִקְשׁוֹט מַתְקְלִין דִקְשׁוֹט מְכִילוּ דִקְשׁוֹט וְקִיסְטִין דִקְשׁוֹט יְהֵי לְכוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן דְאַנְפָקִית יַתְכוֹן פְּרִיקִין מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם

מאזני צדק אבני צדק. פירוש במשקל:

איפת צדק. ביבש:

והין צדק. בלח פירוש במשורה:

וטעם אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם. בעבור שהזכיר כי גרים הייתם בארץ מצרים על כן אתם חייבין לשמור חקותי ומשפטי בלבבכם ועשיתם אותם:

יהין - מדת הלח.

והין צדק יהיה לכם וסמיך ליה ושמרתם את חקותי. לומר שהמעוות המדות כאלו עובר על המצות כולם:

והין צדק. שיהא הין שלך [צדק] ולאו שלך צדק:

מאזני צדק וגו׳. בפ׳ תצא נתבאר כי באזהרות משקלות כמוס יסוד לדעת שאע״ג שאנו מתנהגים בהליכות עולם הטבע במשא ומתן מכ״מ השגחתו נסתרת במעטה הטבע ג״כ. ומש״ה סמוך ענין שם זכור את אשר עשה לך עמלק כמבואר שם באורך. והכי רמז לנו הכתוב כאן אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מא״מ. הכונה בזה שהרי הוצאתי אתכם ממקום שהיה לכם פרנסה בשפע. בע״כ ע״מ כן הוצאתי אתכם להיות משגיח שלא יחסר לכם פרנסה. ובת״כ תניא ע״מ כן הוצאתי אתכם שתקבלו עליכם מצו׳ מדות שכל המודה כו׳ הוא ג״כ בכונה זו בא״א קצת. שעיקר י״מ היה בשביל שתאמינו בהשגחתו על ישראל אפי׳ בדרך הטבע. ואמונה זו תלויה במדות ומשקלות דמי שמאמין בזה אינו משקר במדות ומשקלות:

נ שנאמר והעומר עשירית האיפה:

ס שנאמר רביעית ההין:

ע יש מפרשים הלוקח טומן משקלותיו במלח כדי שיהיה כבד על ידי לחלוחית המלח, ויש מפרשים המוכר טומן משקלותיו במלח לפי שכח המלח חזק וחריף וממעט את המשקל ונעשה קל ומוכר לבריות ושוקל במשקל זה: