ויקרא יט, ל

ומקדשי תיראו. לא יכנס בהר הבית לא במקלו ולא במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ואף על פי שאני מזהירכם על המקדש, את שבתותי תשמרו אין בנין בית המקדש דוחה שבת:

יָת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי תִּטְרוּן וּלְבֵית מַקְדְשִׁי תְּהוֹן דָחֲלִין אֲנָא יְיָ

יַת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי תִטְרוּן וּלְבֵית מוּקְדָשִׁי תְּהוֹן אָזְלִין בְּדַחַלְתָּא אֲנָא יְיָ

את שבתתי תשמרו האזהרות בשבת רבות בתורה כמו בעבודה זרה מפני שגם היא שקולה כנגד כל המצות כי מי שאינו משמר אותה מכחיש במעשה בראשית ואין לו תורה כלל ולרבותינו בהן מדרש אמרו בכאן יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' בתורת כהנים (פרק ז ו) ועל דרך האמת יצוה בשבת הגדול ובשבת שהוא מקדשו וצוה בו שמירה ומורא והנה אין מלאכת בית המקדש דוחה השבת והמקדש ואם תשכיל תבין:

וטעם להזכיר את שבתתי תשמרו. בעבור המת שאין אבל בשבת:

וטעם ומקדשי תיראו. על הכהן הגדול שלא יהיה כשאר האבלים וכן אזהרה על כל אנשי המקדש:

וטעם אני ה׳. שאם לא ייראו ממקדשו ויתנו לו כבוד יענישם:

ואחר שהזהיר מהענינים המחללים צוה לכבד את הימים והמקומות והאנשים הקדושים, ואמר את שבתותי תשמורו. שהם השבת וכל מקראי קדש:

ומקדשי תיראו. והוא כל מקום מקודש לתורה ולתפלה ולעבודה. ובהיות דרישת האובות אצל האומות דרישה אלהית בעד החיים אל המתים אמר:

את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. ע"ד הפשט יזהירו הכתובים תמיד על השבת כשם שמזהירים תמיד על עבודה זרה, והענין לפי שהיא שקולה כנגד כל המצות ומי שאינו משמר את השבת מכחיש מעשה בראשית.

וע"ד המדרש את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, הזכיר שמירה לשבת ומורא למקדש, יכול יהא ירא מן הקדש ת"ל את שבתותי תשמרו, מה שבת לא מן השבת אתה ירא אלא ממי שצוה על השבת אף מקדש לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על המקדש. אין לי אלא בזמן שביהמ"ק קיים בזמן שאין ביהמ"ק קיים מנין, ת"ל את שבתותי תשמרו, ומה שמירת שבת לעולם אף מוראת מקדש לעולם. ועוד דרשו בו בכתוב הזה בתורת כהנים יכול יהא בנין ביהמ"ק דוחה שבת, ת"ל את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו.

וע"ד הקבלה את שבתותי תשמרו, כבר בארתי בסדר נשא, גם בתחלת הסדר הזה, אבל בכאן הוסיף באור כשאמר ומקדשי תיראו, ובאר בזה כי השבת האחד הוא השבת הגדול והוא זכור, והאחד הוא המקדש שהיא כנסת ישראל בת זוגו של שבת, והוא שמור ולכך אין ראוי שתהיה מלאכת בית המקדש דוחה את השבת והמקדש, וזה מבואר.

את שבתתי תשמרו כמו שפרש״י. ואעפ״י שהזהירנו כיוצא בזה גבי משכן חזר והזהיר אף גבי מקדש לפי שהוא קדוש וקבוע ביותר. ומקדשי תיראו ולפיכך אל תפנו אל האבות ואל הידענים, כי מה לכם אל האבות ואל הידעונים הרי יש לכם מקדש שיש בו אורים ותומים. ד״א ומקדשי תיראו מצות קדושתי כל המצוות קרואות בלשון קדושה. וראיה לדבר בפרשה של מטה למען טמא את מקדשי שהוא לשון קדושה ולחלל את שם קדשי שלאחריו כפל מלה ואין לפרשו לשון מקדש ממש כי מה טומאת מקדש יש במעביר מזרעו למולך.

את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו. שאין בנין בית המקדש דוחה שבת, כך דרשו רבותינו, ואע"ג דאשמעינן גבי משכן, צריך אף במקדש שהוא קבוע יותר. ולי נראה, לפי הפשט, דהכי קאמר: אם מקדשי [תיראו] שתעשו הקרבנות כהלכתן אז שבתתי תשמרו שלא תחללום, אך אם תעשו הקרבנות שלא כהלכתן תחללו את השבת, שהרי צוה הקב"ה לעשות תמיד ומוסף בשבת ואם תעשו כהלכתן נתנה השבת לידחות אצלם ולא תחללו שבת במה שאתם שוחטים ומפשיטים ומקטירים, אבל אם לא תעשו כהלכתן הרי חללתם שבת שלא נתנה שבת לידחות אצלם. וכן כת' ביחזקאל: קדשי בזית ואת שבתתי חללת, כמו שפי':

את שבתתי תשמרו וגו׳. צריך לדעת למה חזר לומר פעם שניה מה שצוה בתחלת הפרשה (ויקרא יט:ג). ורז״ל בתורת כהנים אמרו וזה לשונם: יכול יהא בנין בית המקדש דוחה את השבת? תלמוד לומר ״את שבתתי תשמרו״ וגומר, עד כאן. דבריהם זכרונם לברכה יוציאו אותנו מקושי הסמיכות, אבל קושי הכפל במקומו מנח, שהיה לו לכתב ״ומקדשי תיראו״ סמוך למאמר ״ואת שבתתי תשמרו״ האמור בתחלת הפרשה, ולא היה צריך לומר פעם שניה ״ואת שבתתי״ וגו׳.

ונראה כי מצוה זו קשורה עם מה שלפניה, כי לצד שצוה ה׳ לאב לבל יחלל בתו להזנותה, לפעמים ימצא כי הבת מעצמה תחלל כבוד עצמה וכבוד אביה לזנות ואין יד האב באמצע, לזה צוה ה׳ לאב שיעשה שמירה לבל תזנה הבת כי הכל תלוי במוליד. ולהיות שיש שלש סבות אשר יפעילו הולדת טבע רע בנולדים: האחד, אם בשעת הזווג יכון אל הנאת המשגל לא לסבת מצות הבורא לקים המין, זה יוליד בנולד תגבורת (רע). המין השני ממנה, פרוש מצד שהאשה מעשיה לא טובים, רחלא בתר רחלא אזלא (כתובות סג.). ג׳, אם המולידים אב או אם חשבו בחינת הרע בהסח הדעת, וכמעשה חזקיה המלך עליו השלום (סנהדרין קד.) אשר מחשבתם סבבה הולדת בלתי הגון, הגם היותם יסודי עולם.

כנגד סבה ראשונה אמר את שבתתי תשמרו, על דרך אמרם בזהר (ח״ב פט.) בפסוק ״לסריסים אשר ישמרו את שבתותי״ (ישעיהו נו:ד), שהם הצדיקים המסרסים את עצמם ואינם נזקקים לנשותיהם אלא בליל שבת, ומושכין לבניהם נשמות קדושים, עד כאן. הרי שהרוצה להוליד בן בעל נפש טהורה צריך לסרס עצמו ולעצר כח התאב, ולא יפעל אלא לתכלית המצוה בו מאת ה׳ ברוך הוא. והוא מאמר ה׳ למנע נפש זונה מביתו, את שבתתי תשמרו להזדוג בהם, ובזה תוליד נשמה קדושה המואסת בזנות. וכנגד סבה שניה שהוא החשש מצד האם אמר ומקדשי תיראו, אזהרה לירא מהמקדש, ובזה תשמר עצמה האשה לבל יביאנה אל המקדש להשקותה מי המרים. וכנגד סבה שלישית סמך לזה אזהרת אל תפנו אל האובות ואל הידעונים, הם בחינת הטמאה הרוצה ומתאוה להדבק באדם הטהור.

ותיבת אובות לשון אבה, על דרך אמרו (דברים כג:ו) ״ולא אבה ה׳״. ורמז ידעוני הוא לומר שלא יחשוב יהיה ידוע אצלו, כי ידיעת הטמא מכרחת האדם להדבק בו כטבע השפל שחפץ להדבק בעליון וחשוק.

ואמר אני ה׳ אלהיכם, בא לתת טעם להמשך נפש רעה מסבת החושב, כי לצד כי ה׳ אלהינו, פרוש, שוכן בתוך נפש ישראל, בחשוב האדם בבחינת הרע מסתלק כח הקדשה ואין מזדמן לפניו להמשיך אלא חלק הרע. נמצא כי כל שאינו שומר עצמו משלש סבות הוא מחלל בתו וכו׳:

את שבתותי תשמורו. נכלל בזה גם שבת בראשית גם יו״ט כמבואר בשבועות דט״ו שלמדו מכאן שאין בנין בהמ״ק דוחה יו״ט. ולפי הפשט באו אזהרות הללו לעצה לפרנסה לשמור שבת ורגלים. דבשבת בראשית כתיב ששת ימים תעשה כל מלאכתך וביום השביעי תשבות. ותניא במכילתא אם תשבות ביום השביעי תעשה כל ששה בלי שום מניעה. וגם תגמור כל הצורך בהם. והרגלים מיוחדים לפרנסת הארץ באשר ראשי שנים המה והחגיגה ושארי מצות הרגל מועיל לברכה ועוד יבואר בפ׳ אמור בפ׳ מועדות הרבה בזה:

ומקדשי תיראו. באשר כל ברכות הארץ שע״י קרבנות מן המקדש המה יוצאין ע״כ עלינו לירא מן המקדש ולנהוג בהם בקדושה. לאפוקי אם הוא בז לדברי קודש יחבל לו ולא תבא עליו תועלת שבמקדש:

ב ואם תאמר היאך סלקא דעתך דבנין מקדש דוחה שבת הא מקדש עשה ושבת עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה, ויש לומר דאי לאו קרא הוה אמינא הואיל ומקריבין במקדש קרבנות שדוחין שבת דעבודה דוחה שבת אם כן קל וחומר בנין המקדש שתדחה, לכך איצטריך קרא. ואף על פי שהקדים שבת לבית המקדש שמע מינה דבנין בית המקדש אינו דוחה שבת כמו שפירש רש"י בפרשת ויקהל אם כן למה נאמר אני ה'. ויש לומר כיון דכתיב יראה גבי מקדש הוה אמינא שהוא דוחה שבת שאין בה אלא שמירה בעלמא משום הכי כתיב אני ה', ובזה נמי יתורץ קושיות דלעיל: