ויקרא יט, כה

להוסיף לכם תבואתו. המצוה הזאת שתשמרו תהיה להוסיף לכם תבואתו, שבשכרה אני מברך לכם פרות הנטיעות היה רבי עקיבא אומר דברה תורה כנגד יצר הרע, שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם, לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו:

אני ה'. אני ה' המבטיח על כך ונאמן לשמור הבטחתי:

וּבְשַׁתָּא חֲמִישֵׁתָא תֵּיכְלוּן יָת אִבֵּהּ לְאוֹסָפָא לְכוֹן עֲלַלְתֵּהּ אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן

וּבְשַׁתָּא חֲמִישָׁתָא תֵּיכְלוּן יַת אִנְבֵּיהּ מְטוּל דְיוֹסְפוּן לְכוֹן מִן שְׁמַיָא עֲלַלְתָּא אֲנָא הוּא יְיָ אֱלָהָכוֹן

וטעם להוסיף לכם תבואתו. דבק עם קדש הלולים ואם הוא רחוק וכן שלם ישלם ואם אין לו דבוק עם חמשה בקר ישלם תחת השור ורבים כמוהם:

וטעם אני ה׳ אלהיכם. שאוסיף ברכה בתבואה:

להוסיף לכם תבואתו - לכך תזכו אם תעשו כאשר צויתי.

ובשנה החמישית... להוסיף לכם תבואתו. ותעכבו עד שתוסיף בתבואה שתהיה ראויה לבא לפני, כמו שפי':

אני ה' אלהיכם. ואין אתם רשאים להקדים לי.

אני ה'. ואין ראוי להדרין לפני כי אם דבר מקובל, אי נמי, אל יקשה לך אם תאבד ג' שנים, כי בכך תהא תוספת וברכה בתבואה:

ובשנה החמישית. הרי זה מיותר. והכי מיבעי ואחרי כן תאכלו את פריו. מכאן למדו חז״ל בר״ה ד״י ופעמים שבחמישית ועדיין אסורה משום רבעי. ויותר מזה מבואר שיטת בה״ג שהביאו התוספות דפירות שנה רביעית בתר דפריק להו אסורין עד שנה החמישית. ואף על גב שהתוספות כתבו דזה שבוש מכ״מ בהע״ש סימן ק׳ הרחבנו לבאר שטה זו יפה בעזרו יתברך ואין בדברי גאון קדמון שבוש חלילה:

תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואהו. בכלל אכילה משמע גם אכילה ממש גם הנאה המביא לידי אכילה כדאיתא בפסחים רפ״ב דהנאה בכלל אכילה משום שמביא לידי מאכל. וכ״כ הרמב״ם בפי׳ המשניות ביצה פ״ב בפי׳ אך אשר יאכל לכל נפש דבזה כולל הנאת הגוף כולם. וכן בסה״מ מל״ת לענין בשר בחלב. ועי׳ מש״כ בס׳ בראשית ב׳ י״ג בפי׳ הכתוב יגיע כפיך כי תאכל וגו׳. וכן פי׳ הכתוב כאן שלא נימא תאכלו את פריו היינו אכילה ממש. וא״כ אין זה סך מרובה רק כדי צורך אכילת בני ביתו. אלא אכילה להוסיף לכם תבואתו שיהא כ״כ ברכה שימכרו ויהיה תבואה היינו הכנסה בשפע עשירות. והיינו עצה ראשונה לפרנסה:

אני ה׳ אלהיכם. לא בשביל פרנסה תעשו כן אלא כך אני גוזר: