ויקרא טז, כו

וּדְמוֹבִיל יָת צְפִירָא לַעֲזָאזֵל יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי יָת בִּסְרֵהּ בְּמַיָא וּבָתַר כֵּן יֵיעוֹל לְמַשְׁרִיתָא

וּדְיִפְטוֹר צְפִירָא לַעֲזָאזֵל יְצַבַּע יַת לְבוּשׁוֹי וְיַסְחֵי יַת בִּישְרֵיהּ בְּאַרְבְּעִין סָאוִוין דְמוֹי וּמִן בָּתַר כְּדֵין יֵיעוֹל לְמַשְׁרִיתָא

ורחץ את בשרו במים. ודי לו כי לא יטמא עד הערב:

ורחץ את בשרו במים די לו בכך ולא יטמא עד הערב.

והמשלח. והמוליך מיבעי ליה, אלא נראה לפי הפשט והמשלח אייציקלי גלביאה, [בלע"ז] לשון שלח, בשלח יעברו, וכמו אין משלחת במלחמה שהוא לשון שלח שאין שולחיו וכלי זינו מועילין לו במלחמה: ורבותינו דרשו: מדכתיב יעמד חי עמידתו חי ואין שלוחו לחיים, והיינו דקאמינא שיעמד חי מוכיח שאין שלוחו אלא לשון שלח, וכתיב: ושלח את השעיר במדבר, דמשמע דבמדבר נתח אותו גלבייר בל[ע"ז], דאי שלוח ממש הוה ליה למיכתב: המדבר:

והמשלח וגו׳ לעזאזל. צריך לדעת מה הוא עזאזל, ורבותינו זכרונם לברכה (יומא סז:) פרשו עז וקשה. ויש בזה הרבה דרשות, על כל פנים אין הדעת מתישבת. ויאורו עיני בדברי אנשי אמת שונין בש״ע נהורים של תורה, שאמרו (זוהר ח״ב קנז.) כי המדבר החרוב הוא מקום ס״מ הרשע, וכפי זה בחינה זו תקרא ״מדבר״, ותקרא ״עזאזל״, ותקרא ״עוזא ועזאל״, שאמרו זכרונם לברכה שלהם ירמז שם זה. ואולי כי התבה תגיד זה על זה הדרך: עז אזל, פרוש מקום של אותם שאזל ואסף עז פארם. או על זה הדרך: עזא זל, פרוש מקום של כח הזל ההוא, לשון זילות ופחיתות, כי ס״מ הוא למטה במדרגה מכל משרתי עליון.