ויקרא טז, כב

וְיִטוֹל צְפִירָא עֲלוֹהִי יָת כָּל חוֹבֵיהוֹן לְאַרְעָא דְלָא יָתְבָא וִישַׁלַח יַת צְפִירָא בְּמַדְבְּרָא

וִיסוֹבַר צְפִירָא עֲלוֹי יַת כָּל חוֹבֵיהוֹן לַאֲתַר צַדְיָא וְיִפְטוֹר גַבְרָא יַת צְפִירָא לְמַדְבְּרָא דְצוֹק וְיִסוֹק צְפִירָא עַל טַוְורַיָא דְבֵית חֲרוֹרֵי וְיַדְחִינֵיהּ רוּחַ זִיקָא מִן קֳדָם יְיָ וִימוּת

אל ארץ גזרה משונה מסתם שאר ארצות דוגמא כי נגזר מארץ החיים מקום מופרש ומובדל מאדם שאם ישא אותו אל ארץ הראויה לזרע שוב לא תצמיח.

ושלח את השעיר במדבר דוגמא ושלח את הצפור החיה על פני השדה.

ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה. פשט ונשא השעיר פי' עשו נקרא איש השעיר את כל עונותם פי' עונות יעקב שנקרא איש תם אל ארץ גזירה. ועוד לשון ושעירים ירקדו שם ופי' לשון שדים משל לה"ד לאדם ששוכב על כרים וכסתות ואין שער בראשו ומתוך כך אין הנוצה מסכסכת בראשו אבל כשאדם בעל שער שוכב עליהם הנוצה מסכסכת בראשו וכמו כן העונות נתפשים בעשו שהוא בעל השער אבל ביעקב שהוא איש חלק אין נדבקין כלל פירא"בע בהיותך בן ל"ג תדענו פי' לפי' לסוף ל"ג פסוקי' תמצא פירושו דכתי' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ועוד משמע אבל עכשיו היה נראה כמי שזובחין להם ופי' הרמ"בן ואני הרכיל אגלה סודו דע אתה אחי יחנך אלהים. בב"ר איתא פי' בהדייא ח"ו שלא היו עובדין ע"ז ולא היו זובחים לשעירים ולא תהיה כזאת בישראל אלא הענין כך הוא כעבד המקבל פרס מרבו היה נוטל סמ"אל אותו היום והיה מלמד סניגורייא על ישראל ואומר רבש"ע יש עם אחד בארץ שדומין למה"ש המה מלובשין ומעוטפין לבנים ועומדין יחפים ומעונים גדולים וקטנים בלי עון בניך הם ומי כעמך כישראל אמר הקב"ה אתה מלמד סניגורייא על בני חייך שאתה תטול פרס ותהנה מסעודתי יתנו לך שעיר אחד אבל לא יעשו בו זביחה והקטרה זריקה וקבלת דמים ככל עבודת קרבן ה' חלילה ואין מקום לרדות בנו המינים כי שום דבר מעבודת הקרבנות לא נעשה באותו שעיר ואותו היום לא היה יכולת בידו לקטרג וזש"ה יגער ה' בך השטן ויגער בך בגימ' שס"ד כמנין ימות החמה שבכל השנה לבד יום א' וזהו יום כפור שאין בו יכולת לקטרג יסכר פיו באותו פרס שנוטל משולחן גבוה כדפירשנו ועוד פי' הרמב"ן ז"ל כי השדים מורכבים בשתי היסודות מאש ומרוח וכשיכלו ב' היסודות הם מתים כבני אדם וזהו שאמרו חז"ל בג' דברים דומין לב"א פרין ורבין ואוכלים ושותים הרוח ליבש המים האש אוכל את הכל ומתין כבני אדם ובג' כמלאכים רואים ואינם נראים לדקות שתי היסודות טסים כמלאכים לקלות שתי היסודות ויודעין מה שעתיד להיות ששומעין כשטסי' למרחוק את העתיד להיות הלא תראה דעוף לקלות יסודותיו פורח באויר ע"כ ואני שמעתי חידוש נאה למה צוה הקב"ה שיהיו מוליכים אותו לארץ גזירה יותר ממקום אחר והטעם כדי לכפר על הולכי דרכים שאינם מביאים קרבנות לכפר על נפשם לכך אמרה תורה להוליך אותו אל ארץ גזרה אל מקום המדבר ומתכפרים בשעיר המשתלח לעזאזל והאי לעזאזל ר"ל לכוכב מאדים שמגן גבורתו מאדם שהוא א' משבעה המשרתים זה עולם השפל וזה כוכב מאדים גורם מכת חרב והרג לפי שינצלו הולכי דרכים ממיתת חרב והרג בלא עדים ולא יצטרכו לעגלה ערופה לכך אמרה תורה ליתן השוחד לזה הכוכב שלא יכה אותנו שלא יהי גורם דבר כזה ותן לחכם ויחכם עוד:

על מה שמונין ומביישין אותנו האומות איך אנו נושאים קרובותינו בנות אחינו ובנות אחיותינו. יש תשובה נצחת להשיב להם הלא צוה הקב"ה לבנות צלפחד שינשאו לבני דודיהם גם בנביאים מצי' שכלב נתן בתו לעתניאל אחיו ויש תימא איך הותר לקחת קרובתו והלא הזהיר רחמנא שלא לקחת את דודתו ומה לי האי ומה לי האי והנה הוא דודה ומה הפרש ביניהם. וי"ל שנתנה האשה לאיש לשרתו ואם ישמש בדודתו יפגום כבוד אביו ואמו ולכך הזהיר עליו לבלתי יקח דודתו אבל עליה לא הזהיר שלא לקחת דוד' כי הוא לא ניתן לשמש אשתו:

ונשא השעיר עליו את כל עונותם. דרשו רז"ל (בר"ר סה טו) עונות תם זה יעקב איש תם, ובדין הוא כי כל המחטיא הרבים חטא הרבים תלוי בו וידוע שסמאל תמיד משתדל להחטיא את ישראל וכן עשו אדום כל מזימותם להחטיא את ישראל מצד ברכת והיה כאשר תריד ופרקת עלו (בראשית כז מ) ע"כ ראוי לטעון עליו כל עונות בני תם לומר שיעקב מצדו תמים הוא עם ה' ואתה גרמת להם לחטוא, ע"כ תשא את חטאתם אל סמאל שרו של עשו שנקרא איש שעיר ושליחתו אל ארץ גזירה דומה ממש למה שנאמר (יואל ב כ) ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה. ושלח אותו ביד איש עתי ארז"ל (מובא בחזקוני טז כא) זה שהגיע עתו למות בזו השנה.

ושלח את השעיר במדבר. הוא מיותר. ולמדנו מפרש״י יומא דס״ח ב׳ שאינו רשאי להתחיל עבודה אחרת עד שהגיע שעיר למדבר שנאמר ושלח את השעיר במדבר ואח״כ ואת חלב החטאת ול״ד נקיט רש״י ואת חלב החטאת אלא גם הקודם לו ויצא ועשה את עולתו וגו׳ ולא עוד אלא אפילו קרה״ת דוקא אחר שנודע שכבר הגיע השעיר למדבר כמובן מסדר המשנה דתנן אמרו לו לכה״ג הגיע שעיר כו׳ ואח״כ בא לו כה״ג לקרות. שגם קרה״ת עבודה היא לענין זה משום דצורך עבודה שאחריה היא: