ויקרא יד, נג

וִישַׁלַח יָת צִפֲּרָא חַיְתָא לְמִבָּרָא לְקַרְתָּא לְאַפֵּי חַקְלָא וִיכַפֵּר עַל בֵּיתָא וְיִדְכֵּי

וְיִפְטוֹר יַת צִיפּוֹרָא חַיְיתָא לְמִבָּרָא לְקַרְתָּא עַל אַנְפֵּי חַקְלָא וִיכַפֵּר עַל בֵּיתָא וְיִדְכֵּי בְּרַם אִין אִיטוּמוֹס בַּיְיתָא לְמִילְקָא תוּב בְּצוֹרְעָא תַיְיבָא צִפּוֹרָא תַּמָּן בְּיוֹמָא הַהוּא וּמִתְכַּשְׁרָא לְמֵיכְלָא וְיַת צִיפְּרָא נְכִיסְתָּא הֲוָה מִקְבַּר כַּהֲנָא בְּמֵיחְמֵי מָרֵי בֵיתָא

וכפר על הבית וטהר הנה הכפרה הזאת בצפור המשתלחת שתשא הצפור את כל עונותיו אל מחוץ לעיר אל פני השדה כענין הכפרה בשעיר המשתלח ובעבור שאין עונש הנגע הנראה בביתו של אדם כעונש הנגע שבגופו לא הצריכו הכתוב לאשם וחטאת כי די לו בכפרה הראשונה שיביא המצורע לטהרתו שהם הצפרים ועץ הארז והאזוב:

וכפר על הבית וטהר. פירש הרמב"ן ז"ל כי בעבור שאין עונש הנגע הנראה בביתו של אדם כעונש הנראה בגופו לא הצריכו הכתוב לאשם וחטאת, כי די לו בכפרה שיביא המצורע לטהרתו שהן הצפורים ועץ הארז ואזוב.

את הצפר החיה אל מחוץ לעיר רבי יוסי הגלילי אומר צפור שהיתה חוץ לכל עיר ואי זו זו דרור.

וכפר על הבית וטהר אם נאמר במצורע - כפרה - למה נאמר בבתים, ואם נאמר בבתים למה נאמר במצורע. לפי שיש במצורע שיש לו טהרה ע״י טבילה וטעון קרבן, מה שאין כן בבתים לפי שאינן בני מעשה ויש בבתים שטעונים חליצה וקיצה וטיחה מה שאין כן במצורע.

[וכפר]. וכפר על המטהר דכתיב גבי נגע וכן וכפר על הבית, וכן וכפר דכתיב גבי יולדת, [וכן] וכפר דכתיב גבי זב, כולו לפי פשוטו, כפי ההוא דכפר ידיה בגלימא דחבריה, אישטרדר"א בל[ע"ז]. דכפרה ממש לא שייך בהו, דאע"ג שהנגעים באים על חטא, איכפר ליה ניגעיה, ואפילו למ"ד יולדת חוטאה היא, מכל מקום לפי הפשט, אין בא על חטא ואינו אלא לשון נקוי, שמנקה אותם מטומאתם, והחטאת נמי לשון נקוי כמו, וחטאת על המזבח בכפרך: