ויקרא יד, יא

לפני ה'. בשער נקנור, ולא בעזרה עצמה, לפי שהוא מחסר כפורים:

וִיקִים כַּהֲנָא דִמְדַכֵּי יָת גַבְרָא דְמִדַכֵּי וְיָתְהוֹן קֳדָם יְיָ בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא

וְיוֹקִים כַּהֲנָא דְמִדַכֵּי יַת גַבְרָא דִמְדַכֵּי וְיַת אִימְרַיָא קֳדָם יְיָ בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִימְנָא

ואותם - הכבשים.

ואתם הכבשים.

והעמיד הכהן. יתבאר על דרך מה שאמרו בתחלת מסכת כלים (פ״א מ״ח) שמחסר כפורים אסור לכנס לעזרת ישראל, עד כאן. והנה כאן צוה ה׳ שהמטהר יעמד בפתח העזרה שהוא שער ניקנור, כאמרם בפרק קמא דסוטה (ז.) דכתיב ״לפני ה׳״, ואמר הכתוב שעל הכהן שמירתו להעמידו שלא יפרץ, לצד שהוא בפתח העזרה ומכניס ידו לפנים לסמך על קרבנו, כאמרם בתורת כהנים, ומכניס ראשו לתן על תנוך וגו׳, יש לחוש שמא ימשך ויכנס לפנים, לזה הטיל הכתוב הדבר על הכהן להעמידו.

הכהן המטהר. הצרך לומר הכהן המטהר ולא הספיק באחד מהם, אם היה אומר הכהן ולא היה אומר המטהר לא הייתי יודע שהמצוה בכהן המטהר שטהרו מן הצרעת, לזה אמר המטהר כי מצותו בכהן המטהר מן הצרעת. ואם היה אומר המטהר ולא אמר הכהן, לצד שיש בטהרת המצורע דברים הנעשים על ידי ישראל, תבא הסברא לומר שגם הזר יקרא המטהר שהרי עושה גם כן טהרותיו, תלמוד לומר ״הכהן״.

האיש המטהר וגו׳. הצרך לומר האיש המטהר ולא הספיק לומר האיש לבד, לצד שלא תטעה לומר שבא למעט הקטן שאינו בכלל דינים אלו, הגם שישנו בטמאת צרעת. לזה אמר ״המטהר״, ולא הספיק לומר ״המטהר״ ולא יאמר ״האיש״, משום לצד שיש במשפט זה גם הקטנים כנזכר, תבא הסברא לומר שלא צוה ה׳ לכהן להעמיד המצרע לפני ה׳ שהוא חוץ לעזרת ישראל, אלא מי שהוא קטן שמן הסתם אינו יודע שאין לכנס לעזרת ישראל קדם הקרבת טהרתו, אבל גדול נאמר אין חובה על הכהן להעמידו לצד שיודע הוא. תלמוד לומר ״והעמיד האיש״, הגם שהוא איש, על הכהן המצוה להעמידו חוץ לעזרה.

ובתורת כהנים דרשו טעם אמרו ״האיש״ מלה יתרה למעט חטאת ועולה מתנופה, ואחר כך אמר הכתוב מעוט אחר דכתיב ״אותו לאשם״ למעט גם את האיש שאינו טעון תנופה אלא אשם ולוג השמן לבד. ואם תאמר אם האיש הוא ממעט מתנופה מאמרו ״אותו לאשם והניף״ ולא האיש, איך יבא למעט אחרים בדבר שאין בו? זה אינו קשיא, כי יבא המעוט בהם באם אינו ענין. ולזה תמצא שדקדק התנא בבריתא (תורת כהנים כאן) וזה לשונו: תלמוד לומר ״האיש״ – לא חטאת ולא עולה, ולא אמר זכרון התנופה, נתכון בזה לומר שתבת ״האיש״ באה למעט חטאת ועולה מדין אחד, והגם שאין הדבר שנתמעט ממנו באיש, הדבר מסור לחכמים לידע מהו. ובזה תשכיל משמעות בריתא זו בתורת כהנים שהיא קשה ההבנה. ודברי בעל קרבן אהרן דחוקים בעיני.

פ בשער נקנור שהוא למזרח העזרה וכי עומד שם אדם ופניו למערב הוא רואה פתח ההיכל והיינו לפני ה' כו' ולא נתקדש חלל שער נקנור בקדושת עזרה כדי שיוכל המצורע שהוא מחוסר כפורים לעמוד שם כדי שיוכל להכניס ידו לפנים להזות עליו ומחוסר כפורים שנכנס בעזרה חייב כרת לכך לא קדשוהו בקדושת עזרה. עיין בהרא"ם: