ויקרא יא, לה

תנור וכירים. כלים המטלטלין הם, והם של חרס ויש להן תוך, ושופת את הקדרה על נקב החלל ושניהם פיהם למעלה:

יתץ. שאין לכלי חרס טהרה בטבילה:

וטמאים יהיו לכם. שלא תאמר מצוה אני לנתצם, תלמוד לומר וטמאים יהיו לכם, אם רצה לקימן בטמאתן רשאי:

וְכֹל דִי יִפֹּל מִנְבִלְתְּהוֹן עֲלוֹהִי יְהֵי מְסָאָב תַּנוּר וְכִירַיִם יִתָּרְעוּן מְסַאֲבִין אִנוּן וּמְסַאֲבִין יְהוֹן לְכוֹן

וְכָל מִדַעַם דְיַפִּיל מִנְבֵילְתְּהוֹן עֲלוֹי יְהֵי מְסָאָב תַּנוּרִין וְתַפְיַין יִסְתְּרוּן מְסָאָבִין הִינוּן וּמְסָאָבִין יְהוֹן לְכוֹן

יותץ יִתַּרְעוּן:

תנור וכירים יתץ בא הכתוב ללמד שיהיה דין התנור והכירים שהן עשויין מן הטיט ומסיקין האור בתוכן ואופין הפת בהן בחבורן לקרקע כדין כלי חרש שהן הקדרות והקיתוניות האפויין בכבשן והן מטלטלין שאף הם יקבלו טומאה ואין להם טהרה במקוה ואמר "יותץ" ולא אמר ישבר ללמד שאין צריך לשברן עד שלא ימצא במכתתו חרס לחתות אש מיקוד אלא יהרסם ולא יבנם לעשות מלאכתם וללמד עוד שהם מקבלין טומאה אף על פי שמחוברין בארץ ויתוץ אשר בנה כי ענין נתיצה הריסת בנין כמו ותתצו הבתים (ישעיהו כב י) ונתץ את הבית (ויקרא י״ד:מ״ה):

והנה התנור ללחם לאפות והכירים לבשל הבשר יותצו כי טמאים הם וזאת גזרת מלך:

תנור ללחם.

וכירים לבשר.

וטמאים יהיו לכם לרבות אנשים ונשים וטף.

וכל אשר יפול מנבלתם עליו. ע״כ קאי על כלי חרס. דבשאר כלים כבר כתיב במקרא ל״ב. אלא בכל״ח וא״כ ק׳ הרי בעינן דוקא תוכו ולא עליו. מש״ה פירש הכתוב תנור וכירים. ויש להם תוך למעלה ממקום התשמיש שעשוי להוציא עשן ומיקרי עליו. ומכ״מ ה״ז בכלל תוכו:

ת דאי לאו כלים המטלטלים הם אלא מחוברים לקרקע אז לא מקבלים טומאה דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ומדכתיב יותץ דמשמע שאין להם טהרה במקוה משמע דשל חרס הם והואיל והוא כלי חרס צריך לומר שיש להם תוך דאין כלי חרס מטמא אלא מאוירו ולאו דוקא חרס שהרי אין שורפים אותן באש אלא כיון שעושים אותן מטיט ומיבשין אותן בחמה קורין אותו חרס ויש לו כל דין כלי חרס: