ויקרא י, ה

בכתנתם. של מתים מלמד שלא נשרפו בגדיהם אלא נשמתם, כמין שני חוטין של אש נכנסו לתוך חטמיהם:

וּקְרִיבוּ וּנְטָלֻּנוּן בְּכִתֻּנֵיהוֹן לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא כְּמָא דִי מַלִיל מֹשֶׁה

וּקְרִיבוּ וְסוֹבְרִינוּן בְּאוּנְקְלָוָון דְפַרְזְלָא בְּכִיתּוֹנֵיהוֹן וּקְבָרוּנוּן לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא הֵיכְמָא דְמַלֵיל משֶׁה

בכתנותם אל מחוץ למחנה. שלא חששו לפשטם את כתנות הקדש, מאחר שכבר נטמאו:

וישאום ב'. וישאום בכתנותם. וישאום בני קיש אחיהם. הנושא אשה חייב להלבישה כדכתיב וכסותה לא יגרע וזהו וישאום בני קיש וישאום בכתנותם שכיון שנשאום יתחייבו בכתנותם:

בכתנתם של נשואים ולא בכתנות של נושאים שהרי כתנות לכהנים ואין כתנות ללוים.

וישאם בכתנתם. של נדב ואביהוא, דליכא לחומר בכתנות של מישאל ואלצפן, שלא מצינו לוים בכתנות. הגה"ה:

כאשר דבר משה. מיותר והיה ראוי לכתוב ויעשו כן. אלא משום דעיקר הצווי להם היה להוציא הטומאה מאת פני הקודש שמצוה בלוים אבל אחר שהוציאו משם היו יכולים למוסרם לכתפים אחרים לישא חוץ למחנה ולא שייך כאן משום המתחיל במצוה א״ל גמור שתחלת העשיה היה לשם קודש. וה״ז כדכתיב בד״ה ב׳ כ״ט ט״ז שהכהנים מסרו ללוים. אבל המה נשאו בעצמם אל מחוץ למחנה וע״ז כתיב כאשר דבר משה מעצמו משום שזה היה כבוד המתים בגדולי ישראל הללו. וע׳ בס׳ במדבר ה׳ ד׳ דביארנו משמעות כאשר דבר וגו׳ לא לפי הכונה אלא כאשר דבר:

ו מדכתיב בכתנותם וכל כתונת דכתיב בתורת כהנים מיירי בכתונת של בגדי כהונה ומישאל ואלצפן לא היו כהנים אלא לוים ומאין היו להם כתונות אלא ודאי קאי אמתים: