ויקרא י, יח

הן לא הובא וגו'. שאלו הובא היה לכם לשרפה, כמו שנאמר (ויקרא ו כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו':

אכל תאכלו אתה. היה לכם לאכלה אף על פי שאתם אוננים:

כאשר צויתי. לכם במנחה:

הָא לָא אִתָּעַל יָת דְמַהּ לְבֵית קֻדְשָׁא גַוָאָה מֵיכַל תֵּכְלוּן יָתַהּ בְּקֻדְשָׁא כְּמָא דִי פַקֵדִית

הָא לָא אִיתָעַל מִן אַדְמָא לְוַת קוּדְשָׁא גַוָואָה מֵיכַל תֵּיכְלוּן יָתֵיהּ בְּקוּדְשָׁא הֵיכְמָא דְאִתְפַּקֵדִית

הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה. כפר הבא על כל המצות שהוא לכהן ולקהל. ואם ישאל שואל הנה פר חטאת שורף ולא הובא את דמו לפנים בקדש והטעם הפרכת ומזבח הזהב דע שפר חטאת הוא לחטאת על המזבח ושעיר החטאת הוא לעם ובשר החטאת לכהן:

אכול תאכלו. היה ראוי שתאכלו אותה:

הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה בהיכל - שכל חטאת הפנימיות נשרפין כמו שכתוב: וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף, אבל זו חטאת חיצונה היא.

הן לא הובא את דמה וגו׳. שלא תחשבו אחר שהוא חטאת הבאה על עון עבודת כוכבים של צבור שהיא נשרפת. ע״ז אמר דאע״ג שבא על עבודת כוכבים מכ״מ אחר שלא הובא דמה בפנים כמש״כ לעיל ט׳ ט״ו א״כ אכול תאכלו וגו׳:

ו לא שיאכלו אותה עתה כמובן ממנו שהרי כבר נשרפה:

ז שהוא קדש קדשים ואכילתה בקודש כמוה אבל אין לומר כאשר צויתי לכם בחזה התנופה ושוק התרומה שאמר להם גם כן שיאכלו אותן. דיש לומר מפני שהן קדשים קלים ואכילתן במקום טהור משום הכי אין ללמוד קדשי קדשים מקדשים קלים: