שמות ט, לה

וְאִתַּקַף לִבָּא דְפַרְעֹה וְלָא שַׁלַח יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא דִי מַלֵיל יְיָ בִּידָא דְמשֶׁה:

וְאִיתְקַף יִצְרָא דְלִבָּא דְפַרְעה וְלָא פְטַר יַת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל הֵיכְמָא דְמַלֵיל יְיָ בִּידָא דְמשֶׁה

ויחזק. אחר שפחד מהמכה הזאת יותר מהראשונות:

ויחזק לב פרעה. לא מעצמו, אבל כאשר דבר ה' ביד משה קודם שצרף את אהרן עמו, שאמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך שלא יניחכם להלוך ברצונו, ולא ביד חזקה, וארצה שלא יעשה זה מיראת ידי החזקה, שלא יוכל לסבלה. וכן עשה בזה המקום, כי אחר שהוסיף לחטוא במזיד, והכביד הוא עצמו את לבו נגד טבעו, אבל היה מסופק אם יוכל לסבול, התחזק לבו באותו האופן אשר דבר ה' ביד משה, ושם בלבו שלא יוסיף עוד להכותו:

כאשר דבר ה' ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך.

ביד משה בנבואה שנאמרה למשה, וכן כל ביד משה.חסלת פרשת וארא

ולא שלח את בני ישראל. מכאן ואילך כתיב בני ישראל ולא את העם. ללמדנו שמאז החל להוקיר את ישראל והסיר מהם כל העבודה. וכאן נתקיים הלשון שני של גאולה והצלתי אתכם מעבודתם. והיינו דמסיים כאן ביד משה. דמשמעו הערה בע״פ כמש״כ בכ״מ דכתיב ביד משה. וכן כאן היו שינוים מפעולות המכות עפ״י הסימן דצ״ך עד״ש באח״ב. שהיה על המטה אשר ביד משה. דבשלשה הראשונים לא הסיר הסבלות גם כן וממכת ערוב החל להסיר הסבלות כמש״כ לעיל. וממכת ברד הסיר העבדות לגמרי. רק שלא רצה לשלחם אלא להתנהג בהם בכבוד. וכן עתיד להיות לפני גאולה העתידה כמש״כ סוף שירת האזינו ועי׳ בחזית על פסוק שובי שובי השולמית וגו׳: