שמות ט, כא

וְדִי לָא שַׁוִי לִבֵּהּ לְפִתְגָמָא דַיְיָ שְׁבַק יָת עַבְדוֹהִי וְיָת גֵיתוֹהִי בְּחַקְלָא:

וּבִלְעָם דְלָא שַׁוֵיהּ לִבֵּיהּ לְפִתְגָמָא דַיְיָ וּשְׁבַק יַת עַבְדוֹי וְיַת גֵיתוֹי בְּחַקְלָא

ואשר לא שם. יש בלשון קדר טעם לוי"ו ויעזב. רק אין יכולת בנו לתרגם הדבר בלשון אחרת. וככה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו ורבים ככה:

ואשר לא שת לבו. חטא ויעזוב, באופן שעם חטאו הפסיד, לכך אני מזהיר עתה כדי שלא ימות האדם אשר בשדה:

ואשר לא שם לבו וגו׳ גם לשאינם יראים היה מקנה ע״י מקרה שלא הוציאום ביום הדבר.

ואשר לא וגו׳ ויעזב. טעם אמרו ויעזב בתוספת וא״ו, שעור הכתוב כן הוא: ואשר לא שת לבו בכל הקודם אל דבר ה׳, הוסיף על חטאתו אפלו בדבר כזה שאין לו שום הפסד בהכנסתם הביתה והוא עומד להפסיד קניניו, אף על פי כן ויעזב וגו׳ להראות כי דבר ה׳ בזה. והצצתי כי המצריים מכעיסים היו את המקום, לא לצד שהיו מחזיקים בישראל לעבודתם הוא שהיו ממאנים לשלחם, והנה לפניך שלא האמינו שיש כח בו חס ושלום להוריד הברד, ואפלו בתורת ספק לא היה אצלם שלא חששו לשמירת עבדיהם ובהמתם. ואולי כי לצד שלא היו בשש מכות הקודמות דבר פלא כזה, לא לקחו מהם שעור כי יכול לה ונראה בעיניהם שהוא רחוק שיכול עשוהו.