שמות ח, כד

וַאֲמַר פַּרְעֹה אֲנָא אֲשַׁלַח יָתְכוֹן וְתִדְבְּחוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּמַדְבְּרָא לְחוֹד אַרְחָקָא לָא תְרַחֲקוּן לְמֵיזַל צַלוֹ אַף עָלָי:

וַאֲמַר פַּרְעה אֲנָא אֶפְטוֹר יַתְכוֹן וְתִדְבְּחוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּמַדְבְּרָא לְחוֹד אַרְחָקָא לָא תַרְחִיקוּן לְטַיְילָא צְלוֹ עָלָי

ויאמר. מלת העתירו בעדי היתה ראויה להקדים. כי הטעם העתירו בעדי ותסור זו המכה ואז אשלח אתכם לזבוח במדבר כאשר אמרתם רק על תנאי שלא תרחיקו ללכת יותר מהשלשה ימים:

לא תרחיקו ללכת. פרוש, כשיעור שלשה ימים, כי כלום טעם שאמר משה הוא ״הן נזבח וגו׳ ולא יסקלונו״, אם כן למה יצטרכו להרחיק דרך שלשת ימים, בהרחקת פרסה או יותר קצת די. וטעם שנתרצה לו משה, כיון שכל עצמינו אין אנו משתדלים אלא לצאת מהעיר, מה לי בתנאו יום או יומים, וכי ירדוף תרדפהו רעה וגזרתו עומדת לעומתו. לזה לא רצה משה לדקדק בתנאי הזמן ואמר ״רק אל יוסף פרעה התל לבלתי שלח״ באיזה אופן שיהיה, ודקדק לומר ״רק״ לשון מיעוט, לומר הגם שיהיה השליחות בתנאי פחות משלשה ימים.

רק הרחק לא תרחיקו ללכת. לא יהיה דרך שלשת ימים ודי אם יהיה מהלך יום או יומים:

ויאמר פרעה. הסכים לשלחם לזבוח במדבר רק הרחק לא תרחיקו ללכת אחר שאלהיכם נמצא בארץ בכ"מ, ומה שאתם הולכים אל המדבר הוא רק שלא תזבחו הצאן לעיני המצריים שעובדים אותם, די בשתצאו מן הארץ אל המדבר שלא יראו המצריים בזיון תועבותם וא"צ להתרחק דרך שלשת ימים, והוסיף לאמר העתידו בעדי, שפרעה חשב שלא תסור המכה עד שישלחם לעבוד את ה' ויתפללו בעדו בעת העבודה, וע"כ בקש שלא ירחיקו רק יעבדו במקום קרוב כדי שיתפללו עליו תיכף להסיר המכה ממנו: