שמות ה, ח

ואת מתכנת הלבנים. סכום חשבון הלבנים שהיה כל אחד עושה ליום כשהיה התבן נתן להם, אותו סכום תשימו עליהם גם עתה, למען תכבד העבודה עליהם:

כי נרפים. מן העבודה הם, לכך לבם פונה אל הבטלה וצועקים לאמר נלכה וגו':

מתכנת. ותוכן לבנים (פסוק יט), ולו נתכנו עלילות (שמואל א' ב ג), את הכסף המתכן (מלכים ב' יב יב), כלם לשון חשבון הם:

נרפים. המלאכה רפויה בידם ועזובה מהם והם נרפים ממנה, רטריי"ש בלע"ז:

וְיָת סְכוֹם לְבֵנַיָא דִי אִנוּן עָבְדִין מִתְּמַלֵי וּמִדְקָמוֹהִי תְּמַנוּן עֲלֵיהוֹן לָא תִמְנְעוּן מִנֵהּ אֲרֵי בַטְלָנִין אִנוּן עַל כֵּן אִנוּן צָוְחִין לְמֵימַר נֵיזֵיל נְדַבַּח קֳדָם אֱלָהָנָא:

וְיַת סְכוּם לִבְנַיָא דְהִינוּן עָבְדִין מֵאִיתְמְלֵי וּמִדְקָדָמוֹי תְּמַנוּן עֲלֵיהוֹן לָא תִמְנְעוּן מִנֵיהּ אֲרוּם בַּטְלָנִין הִינוּן בְּגִין כֵּן הִינוּן צַוְוחִין לְמֵימַר נֵיזִיל נְדַבַּח נִיכְסַת חַגָא קֳדָם אֱלָהָנָא

ואת מתכנת. כמו תוכן דבר ידוע:

מתכנת - חשבון.

כי נרפים הם - ויכולים לעשות יותר.

תמול שלשום ב' במסורה הכא ואידך אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום רות באה אל עם אשר לא ידעה תמול שלשום וקרבוה לכך יצא ממנה גואל שיגאלם וישראל באו אל מצרים אשר לא ידעום תמול שלשום ודחקום ועבדו בהם והשליכו בניהם ליאור לכך יצא מהם משה שהכה אותם בעשר מכות ולקח ממונם והטביעם:

צועקים ב' במסורה הכא ואידך בפרשת בראשית שאמר להם פרעה מה שחסר לכם מתכונת הלבנים תקבעו עצמיכם בבנין וזהו צועקים אלי מן האדמה:

נרפים. רפה עליהם המלאה וחושבים איך יבטלוה לגמרי שאם הייתה העבודה כבדה עליהם לא היו שמים לב על הדברים הללו וי"ל רפה העבודה עליהם דלא די להם בעבודתי שמבקשים עבודה אחרת דכתיב שלח את עמי ויעבדוני הגה"ה:

כי נרפים הם וגו׳. צריך לדעת מי תלה צעקת עבודה לאלהים לצד שהעבודה רפויה עליהם. ואולי שיכוין לומר שלא רצו ללכת לזבוח אלא לצד שראו שהיטיב ה׳ עמהם שהקל מעליהם השעבוד והם בטלים, על כן וגו׳ פרוש, על זה הם צועקים לאמר נזבחה וגו׳, פרוש, להביא קרבן תודה על הטוב שהוציאם מצרת השעבוד, שזולת זה מה טובת ה׳ עליהם להתחיב לזבוח לו. לזה אמר תכבד העבודה עליהם ומעתה לא ידברו עוד בדברים אלו של שקר, כי אפילו כפי דעתם אין להם לזבוח כי פסקה טובת רפיון הצרה מעליהם.

עוד ירצה, כי מאמרם נלכה ונזבחה וגו׳, זה יגיד כי טעמם הוא כי מה שיבטלו מעבודתם ישנו בהשבון, כשיחזרו ידחקו עצמם לעבוד בכל יום חלק יותר מהרגיל עד תשלום מלאכתם אשר בטלה. לזה אמר לא תאספון לתת תבן וגו׳ ואת מתכנת וגו׳, והטעם כי נרפים וגו׳ על כן הם צועקים לאמר, פרוש צעקה שאחריה אמירה אחרת שהיא התשלום העבודה שיעשו בחזרתם, אם כן תכבד וגו׳, והבן:

עוד ירצה באמרו ואל ישעו לשון רפיון. ואמר סבת הרפיון הוא בדבר הנאמר להם ממשה שבעיני פרעה הוא שקר, והכונה הוא על דרך מה שפרשתי בפסוק ״והשבתם״ וגו׳, כי באמצעות המורא פן יפגעם יכנס מורך בלבבם ולא יהיה בהם כח לעבודה הכבדה שעליהם, לזה ״תכבד״ וגו׳ כנזכר.

כי נרפים הם. עצלים. על כן הם וגו׳ מבקשים תואנה להיות בטל איזה ימים:

לאלהינו. ולא אמר לה׳ כמו להלן י״ז. היינו משום דכאן מדבר עם עובדי כוכבים ויודע שהם אינם יודעים רק בשם אלהים. ולהלן דיבר עם שוטרי ישראל. והשכיל דמסתמא יודעים השם שאמר משה:

ואת מתכנת. ר"ל שיראו כמה לבנים עשו בשני ימים האחרונים, וזה יהיה לחק שמחויבים לעשות כן תמיד, ובאר הטעם כי נרפים הם, שממה שהם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו מבואר שהם נרפים מן המלאכה ובודאי בשני ימים האחרונים שהיו צועקים ללכת נזבוח היו בטלים מן המלאכה ועשו לבנים מעט, ואין זה עול אם הושם לחק שעם מתכונת זה שנעשה בעצלות ובבטול מלאכה ילכו לקושש תבן שלא ילכו עוד בטלים רוב היום: