שמות ה, ב

וַאֲמַר פַּרְעֹה שְׁמָא דַיְיָ לָא אִתְגְלִי לִי דִי אֲקַבֵּל לְמֵמְרֵהּ לְשַׁלָחָא יָת יִשְׂרָאֵל לָא אִתְגְלִי לִי שְׁמָא דַיְיָ וְאַף יָת יִשְׂרָאֵל לָא אֲשַׁלַח:

וַאֲמַר פַּרְעה שְׁמָא דַיְיָ לָא אִיתְגְלֵי לִי דַאֲקַבֵּל בְּמֵימְרֵיהּ לְמִפְטוֹר יַת יִשְרָאֵל לָא אַשְׁכָּחִית בְּסֵפֶר מַלְאָכַיָא כְּתִיב יַת שְׁמָא דַיְיָ מִינֵהּ לֵית אֲנָא דָחִיל וְאוּף יַת יִשְרָאֵל לָא אִיפְטוֹר

ויאמר מי ה' אשר אשמע בקולו. שואל הוא מי ה' שהוא האלהים. ומתשובת משה שהשיב לו אחרי כן נלמוד זה:

מי א' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל - שהם עבדי מארצי לעובדו, מה חלק יש לו בעם הזה שיעבדוהו.

לא ידעתי את ה'. לא ידעתי שום נמצא מהוה אחר אפיסות מוחלט:

וגם את ישראל לא אשלח. וגם שיתאמת מציאות זה הנמצא, לא בשביל זה אשלח את ישראל:

מי ה' אשר אשמע בקולו. אמרו במדרש באותה שעה הוציא פרעה דפתרא של אלוהות התחיל קורא אלהי אדום אלהי מואב אלהי צידון אמר להם הרי קראתי ואין שם כתוב בדפתרא שלי שמו של אלהיכם. ובאור הענין כי פרעה בחכמתו הגדולה היה יודע גבולי הארצות ותחומי הישוב ושכל העולם נחלק לז' אקלימים והיה יודע כחות הכוכבים השולטים בכל אקלים ואקלים ועל איזה אומה מן האומות שולטים, וכן בז' אקלימים וכן בשבעים אומות וכיון שלא מצא לשם הזה שום שלטנות וממשלה בארץ בכלל שאר הכחות הידועים אצלו תמה ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו כי אין שם שום כח מושל בארץ שלא יהא כתוב אצלי בדפתרא שלי, והוא לא היה יודע שהשם הזה עליון על כלם וכל שאר הכחות המושלים בארץ אין להם ממשלה וכח כי אם מכחו, ומשלו רז"ל משל בזה משל למה הדבר דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה יצא הכהן חוץ למדינה הלך העבד חוץ למדינה לבקש את רבו הגיע לבית הקברות התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם ראיתם בכאן רבי אמרו לו ולאו כהן הוא רבך, אמר להם הן, אמרו לו שוטה מי ראה כהן בבית הקברות מה למלך בבית המטבחים מה לכהן בבית הקברות, כך אמרו משה ואהרן אלהות אלו שאתה אומר מתים הם אבל אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם, אמר להם ומה מעשיו אמרו לו נוטה שמים ויוסד ארץ מפרק הרים ומשבר סלעים מוריד גשמים ומפריח דשאים מהעדא מלכין ומהקים מלכין, אמר להם אני הוא אדון העולם ואני בראתי את עצמי ואת נילוס נהרי שנאמר (יחזקאל כ״ט:ג׳) לי יאורי ואני עשיתני מי ה' אשר אשמע בקולו, אמר לו הקב"ה רשע ממים אתה לוקה, נהפך לו מים לדם. דבר אחר מי ה' אשר אשמע בקולו שאתחייב לשמוע בקולו הרי מעולם לא בא אצלי, בא אצל אבימלך בחלום הלילה ואמר לו (בראשית כ׳:ו׳) בתם לבבך עשית זאת אבל לי וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וכיון שכן אינו מכירו, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח.

מי ה' אשר אשמע. כל מה שעשיתי וששעבדתי בהם לא עשיתי אלא כדי שלא יעלו מן ארצי ועתה אשלחם בשביל מי שאיני יודע מי הוא:

״אשר אשמע וגו׳ לשלח״ וגו׳. יכון לומר: מה כחו הגדול לשמע בקולו בדבר גדול כזה לשלח וכו׳? וחזר לומר שדבריו לרבותא נאמרו, הגם שיהיה גדול עד מאד לא יועיל זה לשלח ישראל. ואין כונתו בזה שהוא יודעו, אלא שאינו גדול בעיניו לשלח ישראל, אלא שאינו יודעו כל עקר, והוא אמרו ״לא ידעתי״ וגו׳. ואמרו ״וגם״, פרוש, והגם שיודיעהו וישכיל כי גדול הוא, אף על פי כן ״את ישראל לא״ וגו׳, והם תחלת דבריו, והבן.

מי ה׳ וגו׳ לשלח את ישראל. שני פליאות. מי ה׳ אשר אשמע בקולו. אשר ראוי לי להוקיר דבריו אפי׳ בכל מה שידבר. שנית לשלח את ישראל דבר גדול כזה:

לא ידעתי את ה׳. להיות ניחת לפניו בשום דבר:

וגם את ישראל לא אשלח. אפי׳ ידעתיו והייתי ניחת לפניו. מ״מ דבר גדול כזה בודאי לא אעשה. ואמר אשר אשמע בקולו. ולא לקולו. וכבר ידוע דמשמעות בקולו לדקדק ולחקור בם דבאמת הי׳ ראוי לפרעה לחקור כונת דבר ה׳ שלח את עמי אם לחלוטין אם רק לחוג ולשוב. שהרי לא אמר דרך שלשת ימים עד המאמר השני מטעם שיבואר. אבל זהו רום לב פרעה לאמר מי ה׳ אשר אחקור בכונת דבריו:

ויאמר פרעה. השיב שלא יקבל דבריו לא מצד השולח, כי מי ה' שאינו יודע ממנו, ולא מצד השליחות כי מי ה' שאני מחויב לשמוע בקולו ובפרט בדבר גדול כזה לשלח את ישראל, ונגד מי ה' אמר לא ידעתי את ה' ונגד לשלח את ישראל אמר וגם את ישראל לא אשלח: